כל המתכונים, מתכון השבוע, עונתי
comments 8

מי תהום

״סופות מתוכי ומחוץ
מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת
וחזרת עייפה ושותקת״

אביתר בנאי

בלילות החורף הקפואים החושך נהיה סמיך יותר, השמיכה עוטפת בחום עמוק וחלומות גדולים באים וסוחפים אותי. אנשים שלא ראיתי שנים עולים וצפים בחלומות עמוסים וחיים, כאילו נפגשנו רק אתמול.
כשעולה הבוקר האפרורי לוקח לי רגע להפריד. שניות של ערפל סמיך בהן הכל מתערבב. זה מרגיש אמיתי כל כך לרגע ואז מתפוגג אל תוך רחיצת הפנים וכוס הקפה. לפעמים החלום מלווה אותי, שקוף אבל מורגש, לאורך היום כולו.

החלומות שלנו הם הנהר התת קרקעי של נשמותינו, מים עמוקים של געגועים ואהבות וכעס, של עצב ושל התעלות. אולי כשאנחנו חולמים על מישהו חוט דקיק נמתח אליו ומוסר אותות, אולי בחלומותינו אנחנו נפגשים, מפגש אמיתי ביקום מקביל. מה יש שם במים האלו, העמוקים כל כך, של התת מודע.
אנחנו הולכים ברחוב, לעבודה, לסופר, בחליפה של עצמנו, ובפנים גועשים מים כהים בכחול סמיך, מים של כל מה שחווינו לאורך חיינו, שעולה וצף ככה פתאום, פורץ לחיינו ללא סימן מוקדם. מאותת, מהבהב, נוגע ונמוג. לפעמים זה ערבוב מוזר של רצף לא הגיוני, ולפעמים ממש דרישת שלום מאנשים שהיו קרובים והתמוססו, קולות מן העבר.

בימים כאלו אני מביטה יותר בריכוז אל המציאות. ממוללת עלים להרגיש את הירוק העז והפריך ואת הגשם הרטוב ואת השמש שמחממת. אני חורטת את המציאות הפרטית שלי, את הדברים הקטנים היומיומיים, עמוק לתוכי, ואז מציצה פנימה אל הבריכה העמוקה הזו. בוחנת מלמעלה את מערבולות המים שהציפו והעלו באוב את הערבוביה המוזרה והמעושנת של החלום האחרון. לפעמים זה דורש אומץ. להביט לעומק, לא להתעלם. להביט בחלומות שלנו ולהקשיב להם. זה לא סתם הזיית לילה חולפת. זה התת-מודע שלנו מאותת לנו להקשיב.

אחרי שאני מביטה לתוככי הכחול העמוק, אני אוספת אלי את בדלי החלום, מאווררת אותו, מחבקת בדרישת שלום חמה את האנשים שצפו ועלו, את הרגש שהתערבב, ומשחררת הכל כמו סירות נייר במורד הנהר, שיצופו הלאה אל היקום המקביל, חזרה אל העומק.

לדעת להכיל את כל מה שאנחנו, מאיך שאנחנו נראים ומה שאנחנו מרגישים, ועד לעומק הזכרונות שלנו, אל תוככי מאווינו הכמוסים, פחדנו העמוקים ביותר, עצב עמוק שהעדפנו להדחיק, תשוקות גדולות, געגועים, כעס אצור שלא טופל. לדעת להקיף את כל המבעבע, החי והנושם הזה, אי שם במי התהום של תוכנו. להקיף ולשמור, להציף ולהרגיע. הנה עולה הבוקר.



אותו בצק בשינויים קלים, שמניב שני מאפים מבעבעים ולוהטים שהבצק הפריך חובק אותם, זהוב ומנחם. 

גאלט ירקות שורש, פטה עיזים ופסטו מנגולד

לבצק
1 כוס קמח מלא
1/2 כוס קוואקר
1/2 כפית מלח דק
50 גר' חמאה קרה
1/4 כוס שמן זית
עלים מענף רוזמרין, קצוצים קטן
1/4 כוס מים קרים

למילוי
2 סלקים קטנים
1 בצל אדום
1 בטטה בינונית
1/4 כוס פטה עיזים

לפסטו
2 עלי מנגולד גדולים
2 שיני שום
קורט מלח דק
1/4 כוס שמן זית

מחממים תנור ל-220 מעלות.
במעבד מזון שמים קמח, קוואקר ומלח. טוחנים לדקה. מוסיפים חמאה חתוכה לקוביות, שמן זית ורוזמרין.
מפעילים את מעבד המזון בפולסים ומוסיפים מים קרים. מפעילים שוב בפולסים לבצק פרורי. מעבירים לנייר אפיה משומן קלות, מהדקים לכדור. מניחים נייר אפיה נוסף מעל ומשטחים לעיגול בצק דק יחסית בעזרת מערוך. מקלפים את נייר האפיה העליון.

מכינים את הפסטו – חולטים את עלי המנגולד לדקה במים רותחים. מעבירים לבלנדר וטוחנים עם יתר המרכיבים לפסטו חלק. פורסים את ירקות השורש לעיגולים דקים.
מורחים פסטו במרכז עיגול הבצק, משאירים שוליים של 2 ס"מ לקיפול. מסדרים מעל את עיגולי הסלק, הבטטה והבצל. מזלפים מעל שמן זית. בוזקים מעט מלח גס ומפוררים פטה עיזים. מקפלים את שולי הבצק פנימה.
אופים 35-40 דק' עד להזהבה ועד שהירקות רכים. מגישים עם יוגורט עיזים.

קראמבל דובדבנים ורוזמרין

לבצק
1 כוס קמח מלא
1/2 כוס קוואקר
קורט מלח דק
50 גר' חמאה קרה
1/4 כוס שמן זית
1/4 כוס סוכר דמררה
1/2 כוס אגוזים
1/4 כוס מים קרים

למילוי
1 צנצנת דובדבנים חמוצים בסירופ
3/4 כוס סוכר דמררה
1 ענף רוזמרין
1 כפית קינמון
1 כף קמח קוקוס

מחממים תנור ל-220 מעלות.
במעבד מזון שמים קמח, קוואקר, אגוזים ומלח. טוחנים לדקה. מוסיפים חמאה חתוכה לקוביות, שמן זית וסוכר.
מפעילים את מעבד המזון בפולסים ומוסיפים מים קרים. מפעילים שוב בפולסים לבצק פרורי. שומרים בצד.

בסיר על אש קטנה מבשלים את כל החומרים עד שהסירופ מסמיך, כעשרים דקות. נפטרים מהרוזמרין. מעבירים לכלי אפיה משומן בחמאה. מעל מפזרים את פירורי הבצק. אופים כחצי שעה עד שהבצק זהוב שחום. מגישים עם יוגורט יווני סמיך.



שטראוס יצאו עם יוגורט יווני סמיך ונהדר. אם אתם חובבי בלוגים של אוכל מחו"ל, תמצאו שם המון מתכונים עם יוגורט יווני שאף פעם לא היה בנמצא אצלנו. אז סוף סוף יש, והוא פשוט מעולה.

8 Comments

  1. עדי גרוס says

    הילה יקרה
    כול כך הרבה עומק וטעם במילים ובתמונות. אוהבת אותך
    עדי

  2. רוני says

    לחיות במיימדים מקבילים לאחד ולקרקע עם טעמים משובחים

  3. הילה שבוע טוב,

    כל פעם מחדש מתלהבת מכושר הביטוי והכתיבה המעניינת ונרגשת .תודה על מילים ותאורים שמרקיעים לחלומות ולמציאות .
    ורדית זילברברג

  4. יערה says

    היי איזה יופי 🙂 יש תחליף לחמאה שיכול לעבוד בבצק הזה שיהיה ללא לקטוז?
    תודה
    יערה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *