אחי גר בחו"ל כבר שתיים עשרה שנים. התרגלנו במשפחה לחכות לו רק פעם או פעמיים בשנה, בסביבות ראש השנה או פסח. יתר הזמן אנחנו מחכים לשיחות איתו. אני חושבת הרבה על המשמעות של בית בגללו. הבית הוא איפה שהלב שלנו, לא? ואם הלב שלנו לוקח אותנו ליפן או ללונדון, זה בסדר גמור. אבל אז מגיע חג, או מגיע היורה, או שראיתי קרמבו ראשון או שאכלתי חומוס בכרם התימנים, ואני ישר רוצה להעביר לו את הטעמים האלו, שיש רק פה. אפילו שחומוס וקרמבו יש גם שם, וגשם לא חסר בלונדון, אבל זה לא מרגיש אותו דבר. אני חושבת על כל הצעירים שעוזבים לחו"ל ומבינה אותם מאוד. כמה אפשר להסכים לזה שהכל יקר פה. מה עם פשוט לחיות.

ואז אני רואה את הקטנה שלי, מכורבלת עלי אחרי שהתעייפה מלחפש שבלולים בגינה. אני רוצה שהיא תגדל פה, אין שום מקום בעולם שיכול להחליף את זה. אני רוצה לתת לה את כל השורשים שלי. את כל הסיפורים של ההורים שלי על הכפר ועל התיישבות ועל סבא עם ידייים גדולות של פלאח שתוקע ביום העצמאות את הדגל הכי גבוה בגינה כי הוא גאה במדינה שלו. אני רוצה שהיא תאהב את האדמה ואת השפה ותשא איתה את הזכרונות של המשפחה שלנו.

יש ספר נהדר ובו קטע על הקונפליקט הזה בין כאן לשם. נכדים שבאים מקנדה לבקר את מריקה בת השבעים וחמש בבית אבות ליד הכנרת. מריקה שעלתה מבולגריה עם כל הצעירים להתיישב בארץ ישראל וגרה עם בעלה בבית בוץ בהתיישבות בכנרת, שם וזרעה וחרשה ובישלה על פתיליה.

"כואב לי בלב…לסטפני הבכורה יש בדיוק עיניים כמו שלי, ולמרג'ורי יש את החוצפה של הדודה מירושלים, ולבוי הזה יש את כפות הידיים של סבא שלו, אותו דבר, והם בכל זאת זרים כאלה, עם האולרייט ועם הפיין והלוולי …" (מתוך- "בואי דודה, נרקוד", מלכה אדלר)

לכל אחד יש את הדרך שלו, אבל אני מאמינה שכל הדרכים, בסוף, מובילות הביתה.
המרק הזה הוא סמיך וביתי ומנחם, כזה שמגיעים אליו מהקור שבחוץ, בשביל רטוב מגשם, ונכנסים הביתה. ובפנים וחם וטוב, ומרק בכתום משגע, ריחני וסמיך, מחכה בסיר.

מרק עדשים אדומות בכמון ולימון

3 כוסות עדשים אדומות
1 כף  שמן זית
1 בצל בינוני
2 גזרים
1 רסק עגבניות
1 כפית כורכום
1 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה חריפה
חופן כוסברה טרייה
מלח גס
פלפל שחור גרוס
מיץ מחצי לימון

משרים עדשים אדומות לכמה שעות. שופכים את המים ושוטפים היטב את העדשים עם מסננת מתחת לברז. בסיר על אש גבוהה מטגנים בצל קצוץ בשמן זית עד להזהבה. מוסיפים כמון וכורכום ומטגנים תוך כדי בחישה כדקה. מוסיפים גזר חתוך ועדשים ומטגנים עוד כשתי דקות תוך כדי בחישה מתמדת. מכסים במים ומביאים לרתיחה. מקטינים את האש ומוסיפים קופסת רסק עגבניות קטנה. מבשלים עוד כרבע שעה עם מכסה. מכבים את האש. מרסקים בבלנדר ידני למרק סמיך. מוסיפים מיץ לימון, פפריקה חריפה, מלח גס ופלפל שחור גרוס. בודקים תיבול. מגישים עם כוסברה טריה ויוגורט חמצמץ סמיך, לצד לחם כפרי.