בוקר, כל המתכונים, מתוקים
comments 6

געגועים לאוהל האדום

תהא הברכה בעינכן. תשרה הברכה על ילדכן. תבורך האדמה שכף רגליכן דורכת עליה. לבי הוא תרווד של מים מתוקים, המלאים עד גדותיהם.

(האוהל האדום / אניטה דיאמנט)

השבוע ילדתי את בתי השניה.
ילדת אור הירח, שכל ההריון לא הצלחתי לראות את פניה ורק הרגשתי כמה היא שונה מהגדולה, באה לעולם ממש על קרן אור. שלווה ורגועה, מתוקה וחייכנית, התינוקת שלי הביאה איתה עדנה.
בבית היולדות, כמו בכוורת ענקית, הזמן זורם שונה. בארבע בבוקר כולן ערות, באחת עשרה בצהריים שינה כבדה נופלת על כולן. וברקע פעיות קטנות של תינוקות ואחיות שעמלות סביבך שרק תנוחי, שרק תניקי.
בזמן הלא זמן הזה גיליתי את העונג שבמנוחה, את התנועות העדינות שרק מטפלות בתינוקת.
את המיקרוקוסמוס הזה, התחום בוילון, שבו רכושך היחיד הוא מברשת שיניים ודאגתך היחידה היא לדאוג להנקה והחתלה. שום רעשים מבחוץ, אפילו לא מזג האוויר, חודרים את הכוורת הענקית הזו.

מדי פעם מופר השקט המקודש בהמון נלהב שזורם פנימה ברעש גדול. משפחות נרגשות, מדברות בקול רם מידי, מתעדות הכל בסלולרי, מחזיקות ומעבירות את התינוק החדש מיד ליד.
ראיתי נשים שרגליהן עדיין מורדמות מאפידורל, שעוד לא התקלחו, וכבר גדוד נלהב של משפחה פורץ את החדר, רוצה להחזיק את התינוק בן השעה, לצלם לפייסוש, לספר מה היה בלידות של הדודה. שמעתי יולדת מתחננת לאמא שלה לדחות ביקור של המשפחה למחרת, ואת אמה מבטלת ואומרת שזה לא יפה.

כשאת משתחררת הביתה, פורץ כל העולם במלוא פרטיו, דורש תשומת לב ואנרגיה, ואת כבר אינך יכולה לנוח כמו מאחורי הוילון בבית היולדות. אני זוכרת שיום אחרי שהשתחררתי עם התינוקת הראשונה מצאתי את עצמי רצה הלוך וחזור מהמטבח, מביאה עוד תה וקפה ועוגות לגדוד המשפחה המורחבת, שהעביר את התינוקת שלי מיד ליד, וליהג ובירבר עד עשר בלילה. דם וחלב ועייפות נזלו ממני, ואני רק רציתי פינה אפלולית עם התינוקת החדשה שלי, להיות בשקט ובאין מפריע.

אחר כך, בחלוף הימים, כמעט כל אישה ששאלתי על לידותיה סיפרה על שכנים שלא הולכים הביתה ועל אימהות שבמקום לעזור היו לטורח. כמעט לכל אישה יש סיפור של עייפות תהומית בימים שלאחר הלידה. ואני תמהה, נשים מבוגרות, שכחתן? איך זה שאת שילדת שלושה ילדים לא זוכרת כמה כואב ומרוקן הגוף וכמה מנוחה חשובה. ולמה ההתעקשות הזו להראות למשפחה תיכף ומיד את הרך הנולד, בלי לתת רגע לבת שלך להתאושש.

פעם, בזמן שכולן עוד גרו באוהלים ולכל אישה היו רק סיר אחד ומחבת אחת, היה האוהל האדום.
יולדת היתה פורשת אליו עם בנות משפחתה, ולאחר הלידה היו אלו חופפות את שיערה, שוטפות את גופה, מאכילות אותה עוגות מתוקות ואוכל עשיר, ושומרות מכל משמר את מנוחתה. חודש ימים היתה היולדת רק מניקה ומתענגת על התינוק החדש, ושום מטלות וטרדות מן החיים שבחוץ לא היו מפריעות את מנוחתה.

הפעם הודעתי מראש לכל אהוביי שאת הימים הראשונים אני לוקחת לעצמי. בלי מבקרים, בלי מתנות, בלי להרגיש לא נעים. גיליתי שיש לי שתי רגליים אחוריות וזוג ניבים חדשים, ואני מוכנה להגן על הזמן היקר הזה בכל מחיר. היו מרימי גבה וכמובן גם הרבה נעלבים. אבל לי לא היה אכפת. הייתי שלמה ובהירה עם הרצון שלי להיות באוהל האדום, עם המשפחה הקטנה שלי, עם התינוקת החדשה שלנו, כמה ימים לבד.
לא היה דבר יותר נפלא ומתגמל מזה. אולי לא כל הנעלבים הבינו, אבל האמינו לי, אלו היו ימים יקרים מפז.
כשבנותיי יגדלו אלמד אותן את מורשת המנוחה וההתענגות על עדנה. על ימים שבהם את רק נחה, מניקה, ומתענגת על ריח תינוקות חדש, שיער פלומתי ועור מתוק ורך.



שוקולטה חרובים מתובלת בגרידת תפוז, קינמון וצ'ילי

אבקת חרובים מלאה בויטמינים, סידן, מגנזיום, אשלגן וברזל. שוקולטה סמיכה כזו, קטיפתית ומתובלת בקליפת תפוז, קינמון וצ'ילי, סמיכה ועשירה. היא בדיוק הפינוק המזין ליולדת.

לחלב שיבולת שועל
1 כוס קווקר
2 כוסות מים חמים

לשוקולטה
1 כוס חלב שיבולת שועל
2 כפות גדושות אבקת חרובים
2 כפות סוכר חום
1 כף גרידת תפוז
1 כפית קינמון
1/2 כפית צ'ילי

מכינים את החלב – משרים את שיבולת השועל במים לשעה. טוחנים בבלנדר לקבלת חלב.
להכנת השוקולטה מפרישים כוס ואת היתר שומרים לפנקייק או לשתיה. מערבבים את חלב שיבולת השועל, הסוכר ואבקת החרובים בסיר על אש קטנה. בוחשים בכף עץ. מוסיפים קינמון. מבשלים כעשר דקות עד למרקם סמיך וללא גושים. מגישים חם עם גרידת תפוז וצ'ילי.


6 Comments

להגיב על הילה וייס לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *