בעקבות הפוסט המשכנע של האוטרקיסט, עלינו על האוטו בשישי בצהרים ונפרדנו מהפקקים של כל הלחוצים. אחרי חצי שעה עזבנו את הכביש הראשי ונכנסנו אל מושב מנומנם שכולם הולכים בו לאט. השקט המאובק של חום שישי בצהרים נשב עלינו והרגיע את הצורך למהר לאנשהו בלי לדעת לאן.
בכביש עפר קטן בין שני בתים חיכה שדה של עגבניות וסככה ומתחתיה בחור חייכן.
ארגזים של עגבניות אדומות, חמות משמש, שנקטפו זה עתה, עמדו כמו סוכריות בחנות ממתקים. חצילים מבריקים בארגזים מתפקעים ודלעות ענק ששכבו על מצע הקש הפכו אותנו למאוהבים.
קיבלנו שקית גדולה והלכנו לקטוף עגבניות מהשדה. השמש הייתה גבוה בשמים וכל עגבנייה שקטפנו קיבלה נשיקה אחרונה של חום. השקית הגדולה שקיבלנו הכילה לפחות חמישה קילו עגבניות מוצקות, אדומות ומתוקות. שילמנו עליה 15 שקלים. ועוד 15 על כמות לא הגיונית של חצילים. תקחי דלעת, אמר לי דן, היא נהדרת. מה אני אעשה עם כל כך הרבה דלעת, חשבתי לי. תקחי, עשרה שקלים. לא תצטערי.

עוד מכוניות הגיעו, פולטות אנשים מכל הסוגים והמינים. כולם רצו עגבניות. מחאת הפלפלים היא אולי שקטה
אבל סוף סוף העם מצביע ברגליים ולא מקבל בהכנעה את התכתיבים העגומים של מציאותנו העקומה. העם רוצה אוכל. אוכל בשפע, כמו שהבטיחו לנו בשירים. כמו בקום המדינה, יבול טוב של הארץ שלנו, יבול שופע מלוא הידיים, לאכול ולבשל ולא לחשוב על כל עגבנייה שנכנסת לשקית בסופר.
העמסנו לאוטו והמשכנו למושב השכן. במשק קירשנר אפשר לחפון פירות מכל הבא ליד, להעמיס ארגז מתפוצץ בענבים, אבטיח, תירס מתוק בקליפתו, אפרסקים קשים וסמוקים שפרוותם הרכה עוד עליהם, דובדבנים ועגבניות שרי, משמשים מתוקים של שמש. הכל במחיר הגיוני. לרוב זול משוק הכרמל. טרי טרי. טעים.

זאת הזכות שלנו. הטבעית והבסיסית. הנה ארץ חלב ודבש, מלאה בשפע שנבצר מאיתנו, שכמות הילדים העניים הסובלים בה מתת תזונה היא קטסטרופה, בארץ שבה טונות של פירות וירקות נפלאים מושמדים בשנת שמיטה, שהחקלאים לא מצליחים להתקיים מעבודת כפם. שהסופרים גוזלים גזל לאור יום ומשקרים לנו במחירים מוכפלים ומשולשים. כל כך הרבה חוקים עקומים. כל כך הרבה שפע מבוזבז.

אז נכון, הדלק עולה בדרך לטיול כזה. אבל את הכסף הטוב שלי נתתי לדן משדה העגבניות ולמשה ממשק קרישנר, ישר בשבילם. והילדות ראו מאיפה צומחים החקלאים. והבגאג' שלנו מלא להתפקע, פחות ממאה שקל ויש לנו ירקות ופירות לשבועיים.
במטבח הדלעת הענקית עומדת על השיש. אני פורסת אותה וכתום חי וזוהר קורץ ומהפנט.
מכל השפע שהבאנו הביתה, קערות מלאות להתפקע, השמחה הכי גדולה היא הדלעת הזו. קוסקוס ובטטות בתנור וריבה ומרק קובה עשיר ונפלא, סיר גדול וכתום, ישר מהשדה. וזה הכל בעצם, סיפור פשוט. לצאת אל האנשים הטובים שמחכים לנו עם תוצרת הארץ המניבה ולהביא צדק חברתי אל העולם. כל כך פשוט.

עגבניות, חצילים, דלעות – משק סוויסה / כפר אביב / 050-4412428
אבטיח, ענבים, אפרסקים, נקטרינות, דובדבנים, תפוחי עץ, משמשים, תירס, עגבניות שרי – משק קירשנר / מושב קדרון / 052-5900055
רוצים לדעת על עוד חקלאים שמוכרים? בקרו בפייסבוק של ברק אומגה, שעושה חיל בשביל כולנו.

---

מרק קובה דלעת
מרק עשיר, מלא בטעמים של שמש. קצת חמוץ, קצת מתוק, קצת חריף. מרק ליום שישי בצהריים.

לקובה
2 כוסות סולת
2 כפות שמן זית
1/2 כפית מלח
1 כוס מים

למילוי
1/2 1 חזה עוף נקי ללא אנטיביוטיקה
חופן כוסברה טריה
2 בצלים בינויים קצוצים
2 זוקיני מגורדים
1/2 כפית כמון
2 כפות שמן זית
1/4 כפית מלח
1/4 כפית פלפל

למרק
3 כוסות דלעת חתוכה לקוביות
2 גזרים חתוכים לקוביות
1/2 חזה עוף
4 שיני שום קצוצות
1/2 כף כורכום
2 כפות שמן זית
1 כפית סוכר דמררה
מיץ מחצי לימון
5 ענפים כוסברה טריה
1/2 כפית מלח גס
פלפל שחור גרוס
1/2 כפית פפריקה חריפה (למי שרוצה חריף)

מכינים את הקובה – שמים את כל המרכיבים בקערה ולשים לבצק דביק. מניחים בצד.
במחבת מטגנים כמון בשמן זית. מוסיפים בצל ומטגנים להזהבה. מוסיפים את חזה העוף וצורבים היטב. מסירים מהאש. קוצצים את העוף לקוביות קטנות. מוסיפים זוקיני מגורד, כוסברה קצוצה, מלח ופלפל.
קורצים מבצק הסולת כדורים בגודל משמש ומועכים על כף יד לחה. שמים בכפית מהמילוי, סוגרים לכדור ומהדקים. מסדרים על מגש או צלחת את כל הקובות.

מכינים את המרק – בסיר גדול על אש גבוהה. מטגנים כורכום בשמן זית. מוסיפים שיני שום. מטגנים כדקה. מוסיפים חזה עוף, גזר ודלעת. מכסים במים כחצי סיר. מכסים את הסיר ומרתיחים. מעבירים לאש בינונית. מועכים את הדלעת והגזר במרק. מוסיפים מלח גס, סוכר, פלפל שחור גרוס ופפריקה חריפה אם רוצים חריף.
מוסיפים מיץ לימון וכוסברה ובוחשים. מוסיפים את הקובות אחת אחת, בוחשים בעדינות בכף עץ כדי שלא ידבקו לסיר. מכסים ומבשלים עוד כחצי שעה.
מתקנים תיבול עם צריך, מגישים עם אורז לבן.

---