בוקר, כל המתכונים, מחוץ לבית, עונתי, עיקריות
comments 8

האזור הכחול

סטמטיס מוראיטיס מהאי איקריה עבר לארה"ב בצעירותו, נישא ונולדו לו שלוש בנות. הם גרו בבית מרווח בפלורידה. בגיל 60 אובחן אצלו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נתנו לו פחות משנה לחיות.
הוא החליט לחזור עם אשתו ליוון, לאי איקריה שם נולד, כדי שהוצאות הקבורה, שהיו יקרות נורא בפלורידה, לא יפלו עליה.
מוראיטיס ואלפיניקי עברו לגור אצל הוריו הקשישים, בבית קטן בלב הכרמים.
בתחילה הוא העביר את ימיו במיטה כשאמו ואשתו מטפלות בו. בבקרי יום ראשון הוא דידה במעלה הגבעה לכנסייה הקטנה שבה סבו שימש בעבר ככומר. כשחברי ילדותו שמעו על שובו, הם החלו לבקרו מדי אחר צהריים עם בקבוק יין מקומי. מוראיטיס חשב לעצמו שאם נגזר עליו למות – לפחות ימות שמח.
הוא החל לשתול ירקות בגינה. הוא לא חשב שיחיה מספיק זמן כדי לקטוף אותם, אבל נהנה מהשהייה בשמש ומאוויר הים, וחשב שאלפיניקי תוכל ליהנות מהירקות הטריים אחרי מותו.

שישה חודשים חלפו. מוראיטיס לא מת. במקום זאת, הוא קטף את הירקות בגנו, טיפח את הכרם המשפחתי והפיק יין. הוא התרגל לשגרת היומיום של האי: התעורר ביקיצה טבעית, עבד בכרמים עד הצהריים, הכין לעצמו ארוחה מירקות הגינה, ישן שנת צהרים ארוכה, נפגש עם חברים במסבאה המקומית ושתה איתם יין ותה צמחים מקומי עד חצות. השנים חלפו, היום הוא בן 102 לפי ספירתו, חיוני ושמח. ולא סתם.

האי איקריה נמנה עם מעט מאוד מקומות בעולם שנחשבים "אזורים כחולים" – אזורים שבהם שיעור התמותה הוא הנמוך בעולם, שאנשים בו מגיעים לאריכות ימים מופלגת. אנשים מגיעים שם לגילאי 100 וחוצים אותו בגב זקוף וחיוניות מפליאה. קוראים לאי "המקום שבו אנשים שוכחים למות."
אז מה הסוד של בני איקריה?

באי היווני איקריה אין זמן. אין שעון. האנשים באי אינם חיים לפי זמן כלשהוא ומתעוררים ביקיצה טבעית בלבד. כולם עובדי כפיים והם מעבדים את אדמתם ומגדלים את הירקות והפירות שלהם בעצמם. התפריט שלהם נשען בעיקר על ירקות, קטניות, יוגורט עיזים, דבש ויין מקומיים. הם אוכלים מעט מאוד בשר ואת הדבש שלהם הם מכינים מצמחי הרים – אברש ואורן, והם לוקחים ממנו כפית בכל יום, כמו תרופה. הם ישנים שנת צהריים ארוכה ורוחצים במעיינות החמים הטבעיים שבאי. ודבר נוסף וחשוב לא פחות – הם מאוד חברותיים. הם נהנים מביקורי חברים ושכנים ויושבים ערב ערב על בקבוק יין מקומי ותה שנחלט מצמחי הרים.

ויש אותנו, שומרי האוכל הבריא, שאוכלים רק בריא ונמנעים מהמון דברים כדי להישמר.
ואז כשאנחנו מבקרים באיזה שוק צבעוני מלא מאכלים מגרים ותבלינים שפותחים את התיאבון, אנחנו רואים את כל האנשים השמחים האלו שיושבים על מזטים וערק ומרימים לחיים ושמחים מהחיים ולא חושבים-  אוי זה מלא מלח! זה מלא שמן! אני לא אגע בזה…
אוכל שמח הוא כזה שהמחשבה שלו היא קודם כל הנאה צרופה ורצוי עם כאלו שמתענגים איתך עליו.
ארוחה טובה היא כזאת שיש בה שולחן עמוס בטעמים של שמש ויין טוב מלווה אותה.
והנה, עובדה, המתכון לחיים ארוכים ופוריים הוא הרבה יותר מאוכל. שמחת חיים, עבודה פיזית, חברים, יין ודבש. שמש וים.

ומה עם מוראיטיס? הסרטן נעלם מזמן, הוא אפילו חזר לאמריקה אחרי 25 שנה כדי לראות אם הרופאים שלו יוכלו להסביר את זה, אבל כל הרופאים כבר מתו…
יאסו, לחיים!

צילומים של איקריה: Andrea Frazzetta / LUZ photo for The New York Times


 

עלי גפן יווניים עם נענע ועגבניות / כ-30 יחידות
אני מתה על עלי גפן אבל אלו היווניים עולים על כולם. השילוב של אורז מתובל בעגבניות, שמיר ונענע הוא גאוני ונותן מלא טעמים בכל ביס. הם הכי טעימים חמימים ומוצפים ברוטב יש מהסיר.

30 עלי גפן טריים או חלוטים.
2 כוסות אורז
חצי כוס שמיר קצוץ
חצי כוס עלי נענע קצוצים (בלי גבעולים)
2 עגבניות בשלות קצוצות קטן
2 שיני שום קצוצות
מלח ופלפל לתיבול

לרוטב
מיץ מ-2 לימונים
2 שיני שום פרוסות לפרוסות דקות
חצי כפית מלח
חופן עלי נענע

קוטפים עלי גפן בגודל כף יד, עדיף את אלו שצבעם ירוק בהיר.
בסיר עם מים רותחים חולטים את העלים, כל פעם 3-4 עלים, לשתי דקות עד שצבעם הופך כהה. מסננים את העלים במסננת.
במחבת גדולה יוצקים 3 כפות שמן זית ומטגנים אורז, שום, עגבניות, שמיר ונענע. מוסיפים מלח ופלפל שחור בנדיבות, ומטגנים כחמש דקות תוך כדי ערבוב. מוסיפים חצי כוס מיים ומטגנים עוד חמש דקות.

מוסיפים כפית גדושה לכל עלה גפן ומגלגלים לגלילים מהודקים. מניחים את הגלילים בסיר עם 2 כפות שמן זית בתחתית. יוצקים מים עד לכיסוי,מיץ לימון, מלח, שיני שום פרוסות ועלי נענע.
מניחים צלחת מעל כדי ללחוץ על עלי הגפן, וסוגרים את הסיר עם מכסה.
מביאים לרתיחה על אש גבוהה ואז מבשלים על אש נמוכה עוד 40 דקות. בודקים שעלי הגפן רכים לנגיסה. אם לא, חוזרים על הרוטב פעם נוספת לבישול של עוד חצי שעה. שומרים עם הנוזלים שנותרו בסיר בכלי אטום. מגישים עם יוגורט סמיך.

פיתות יווניות על מחבת ממולאות בכל טוב
פיתות כאלה לא טעמתם אף פעם. רכות רכות, מלאות בזיתי טאסוס שחורים או עשבי תיבול או פטה רכה.
את הבצק מכינים עם יוגורט ומטגנים עם מעט שמן זית במחבת. הפיתות מתנפחות, משחימות, ותוכן רך וריחני.

2 כוסות קמח כוסמין מנופה
1.5 כוסות קמח מלא תופח
1 כף שטוחה שמרים יבשים
1 גביע יוגורט 3%
1/2 כפית מלח
2 כפות שמן זית
1 כף סילאן
1 כוס מים

בקערה מנפים את הקמחים. יוצרים גומה במרכז, מוסיפים שמרים יבשים, סילאן ומעט מים. מערבבים קלות באזור הגומה להיווצרות בועות. ממתינים חמש דקות, ומוסיפים את יתרת המים, יוגורט ושמן זית.
לשים חמש דקות ומוסיפים מלח. לשים לבצק חלק עוד חמש דקות. אם הוא יבש מידי מוסיפים מעט מים.
מניחים להתפחה כחצי שעה במגבת מכוסה.
בינתיים מכינים תוספות – זיתים קצוצים, פרוסות שום, גבינת פטה או עשבי תיבול.

מחלקים את הבצק ל-8 כדורים שווים. מגלגלים לכדורים ומכסים במגבת. משטחים קלות כל כדור בצק, מוסיפים תוספת, ומגלגלים שוב לכדור. מכסים במגבת ומתפיחים עוד עשר דקות.
מחממים מחבת בעלת ציפוי נון סטיק עם כף שמן זית. משטחים כדור בידיים בתנועות טפיחה קלות עד להיווצרות פיתה שמנמנה בעובי 1 ס"מ. מטגנים במחבת 2-3 דקות עד להופעת בועות. הופכים לצד השני לעוד 2-3 דקות . הפיתות יתפחו וישחימו. שומרים במגבת מכוסה ומגישים עם יוגורט סמיך ועלי גפן ממולאים חמצמצים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 Comments

להגיב על רונית לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *