בוקר, כל המתכונים, עונתי, עיקריות
Leave a comment

לתפוס טורייה

סבא דויד היה איש של אדמה. היו לו פרדסים עד האופק ובית קטן עם גג רעפים אדום וידיים גדולות שלא חדלו לעבוד. על אנשים שמדברים הרבה ולא עושים, אנשים שמחפשים את עצמם, אנשים שחופרים יותר מידי בחייהם, היה אומר- שיתפסו טורייה. זאת אומרת- שיתחילו לעבוד. שיחפרו באדמה, שינטעו, שיזרעו, שיעמלו , שיזיעו, והכל יסתדר.
ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה אחד המשפטים הכי חכמים ששמעתי.

אנחנו חיים בעולם שרובו מלא באנשים שעסוקים בעצמם בצורה מופרכת. לפעמים אני הולכת לנמל ורואה אנשים נשענים על חומת האבן שמול הים ומצלמים את עצמם, מעוותים את היד למעלה, מחייכים לטלפון ולוחצים עשרות תמונות שמתוכם יבחרו אחת כדי להראות רגע מושלם לעולם ולספור אחרי זה את הלייקים. אנשים נמרחים למצלמה, עושים סלפי בכל מקום אפשרי, אפילו בחופשה שלהם הם עסוקים קודם כל בלהוציא את התמונה המושלמת שתראה לעולם כמה החיים שלהם מושלמים. הצילומים האלו הפכו להיות האווטאר של העולם המערבי, ולמרבה האירוניה הוא מביא איתו צד אפל מאוד של המון אנשים שזקוקים לגירויים מידיים, שרוצים שהכל יעשה עבורם, שיש להם אפס סבלנות לתהליכים, שדיכאון שכיח כמו כאב ראש ואיתו הציפרלקס שלוקחים. אנשים עצלנים, מפונקים, שמדברים על עצמם המון, צריכים תמיכה בכל צעד ומחכים שהכל יעשה בשבילם. כשקורה משהו שמטלטל את עולמם הם עומדים ולא יודעים מה לעשות. הרבה פעמים זה הצד השני של בובות הקרטון שמוצגות עם פוזה מחמיאה בפייסבוק ובאינסטגרם.

אני חושבת שכמו בכל פיק, גם העולם המערבי יגיע לנקודת שיא שלאחריה הרבה אנשים יבחרו לחזור לבייסיק. לעבודה בידיים, לעשיה מלאה של הקיום שלהם- יבנו לעצמם יותר, יגדלו בעצמם, ירקחו, יאפו, יבשלו.
אני מאמינה שמעבודת כפיים יגיע הריפוי לעולם.

דוגמא מרהיבה לגל הזה של "חוזרים לבייסיק" אפשר לראות במיליוני העוקבים של ליזיקי וונג. אישה סינית צעירה ויפהפיה שחזרה לחיות בכפר של סבתה במחוז סצ'ואן אחרי שהתייתמה מהוריה והחיים בעיר הגדולה היו קשים בשבילה. אחרי שעבדה בהייטק ואפילו כדיג'יי, היא חזרה לחיות בבית סבתא בכפר הקטן ולצלם את החיים הפשוטים שם, עם כלי עבודה פרימיטיבים ומקום שבו הזמן עצר מלכת והכל יפהפה ובראשיתי כל כך.
בכוח, נחישות והרבה חוכמת ידיים, לי עושה הכל בעצמה – זורעת ושותלת, סוחבת מים מהנחל בדליים, בונה תנור מלבנים, אוספת פטריות ביער, קוצרת את שורשי הג'ינג'ר שזרעה בעונה הקודמת, מכינה טופו מזרעי הסויה שיבשה בחצר, קולעת סלים מענפי תירס שהתיבשו, בונה גדרות ומכינה המון אוכל נפלא מגן הירק שלה.
לא תמצאו שם מיקסר, בלנדר או כל דבר שאנחנו רגילים שעוזר לנו.
הכל עשוי ביד, לכל דבר יש את התהליך שלו ודבר אינו מואץ.

הסרטונים שלה הפכו במהרה לאש בשדה קוצים. מילוני עוקבים ברחבי העולם מחכים לסרטונים שלה שדרכם מועברים בצורה כל כך יפה חילופי העונות, העונג שבהכנת משהו מאפס, תבונת הידיים העמלות, האושר בהתבוננות עמוקה במשהו שמתהווה, העונג הצרוף בהכנת משהו שיצרת לבד.
מיליוני העוקבים האלו בעולם מראים את הגל ההפוך לכל האנשים שמנהלים חיים פיקטיביים ברשת וחושבים שמספר הלייקים שקיבלו מעיד על נוכחותם וחשיבותם. האנשים האלו מספרים על געגוע לפשוט, לאוכל עונתי, לאדמה, לסיפוק עצמי, לכוח של הגוף העובד, המפיק משהו מתוך עצמו.

וגם, כך נדמה לי, געגוע עולמי לשקט פנימי, להתבוננות ולסיפוק מעבודת כפיים.
ליזיקי וונג מחזירה לאנשים משהו פשוט שאבד. בתגובות לסרטונים רואים אנשים שעבודת כפיה גורמת להם לדמעות  לשלווה, להתרוממות. זה לא רק האוכל שהיא מכינה אלא הוויה שלמה של פשטות עגולה וזה שהיא פשוט סומכת על עצמה, על הגוף החזק ועל המתכונים שעוברים מדור לדור ומניבים המון רגעים של שמחות קטנות.

בזכותה אני בוחרת להתבונן יותר לעומק בתהליכים. אני בונה עם הבנות גדר לגינה בחצר. היא לא מתקרבת לגדר מקצועית אבל זה לא משנה לי. אני שמחה שאני חופרת באדמה והבת שלי מהדקת איתי את קורות העץ.
אני שמחה שאני מוציאה את הלחם שנאפה בתנור. אני ממש עוצרת רגע להתבונן בו, בקרום הזהוב המתפצח ובריח המשכר שעולה בכל הבית. אני שמחה בכדורי היוגורט שמתיבשים לאט ברוח, יום אחרי יום. הרבה ימים עד שהם מתייבשים. כשהם מוכנים, טעמם הרבה יותר מרוכז ומסעיר מאבן יוגורט שהייתי קונה בשוק, כי הכנתי לבד.

ואני בעיקר לומדת להוקיר תהליכים ולא להגיד נו כבר על הכל.
וסבא צדק. כשעובדים בידיים הכל מתבהר.


 

הפעם המתכונים מוקדשים ליוגורט. לא תאמינו איך כד יוגורט אחד מניב חופן אבני יוגורט שטעמן עז ומשכר, צנצנת מלאה כדורי לבנה שמנמנים ונימוחים בשמן זית וברוזמרין ועוד שלושה לחמי פרא שהריח שלהם ימלא לכם את הבית בשמחה.

מתחילים:
1/2 1 ליטר יוגורט רגיל כבשים 7% שומן
שמים בבד חיתול מעל קערה ונותנים למים לטפטף למשך הלילה.

את המים שנאגרו שומרים בצנצנת במקרר להכנת לחמים.
מהיוגורט שנוצר צרים כדורים בידיים לחות בגודל כדורי פינג פונג ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.
מניחים ליד חלון פתוח ומואר. אפשר להניח עליהם רשת דקה או בד חיתול.

לאחר יום באוויר הפתוח מכינים כדורי לבנה מחצי מהכמות:
מניחים את הכדורים בצנצנת ומציפים בשמן זית. מניחים גבעול רוזמרין או טימין. הכדורים מוכנים כבר למחרת.
שומרים את הצנצנת מחוץ למקרר. כשהכדורים נגמרים משתמשים בשמן הארומטי להכין חביתות או ירקות צלויים.

אבן יוגורט:
אבן יוגורט היא הפרמג'ן של המזרח התיכון. גבינה קשה וארומטית שמקפיצה ומדגישה תיבול.
ההכנה פשוטה- מיבשים את הכדורים ליד חלון פתוח ומואר או בחוץ כשבועיים. כעבור שבועיים האבנים יצטמקו ויתקשו. שומרים בקופסא במקרר ומגרדים מעל פסטות, ירקות צלויים או סלטים.

סלט ירוק עם סלקים חדשים צלויים ואבן יוגורט בוינגרייט תפוזים
מנה פשוטה ומטריפה, מלאה צבעים וטעמים, שאבן היוגרט מוסיפה עוד עומק להכל. עכשיו הסלקים צעירים ומוצקים ואפשר לצלות אותם בקליפתם.

3 חופנים מיקס עלי בייבי
6 סלקים צעירים קטנים, קלופים
6 טבעות דלורית
2 כפות שמן זית
1/2 כפית מלח הימליה גס
2 כפות מיץ תפוזים

לוינגרייט
1 תפוז, מיץ וגרידה
1 כפית חרדל גרגירים
1 כף שמן זית
1/2 כפית מלח הימליה גס
1/2 פלפל שחור גרוס

חותכים את הסלקים לשמיניות, מניחים בקערה עם פרוסות הדלורית ומעסים בשמן זית, מלח גס ומיץ תפוזים. צולים בתנור על גריל בחום של 230 מעלות עכחצי שעה, עד שבסלקים ננעץ מזלג בקלות. מצננים.
מערבבים את מרכיבי הוינגרייט.
מכינים צלחת עמוקה ומרפדים בעלי הבייבי. מניחים את הדלוריות הצלויות והסלקים, מזלפים את הוינגרייט מלמעלה ומגרדים מעל הכל אבן יוגורט.

לחם פרא ממי יוגורט
לחם פרא הוא הלחם הכי נפלא, הכי טעים, והכי חסר מאמץ שתכינו. הבעיה היחידה איתו היא שהוא נגמר מהר מידי. זה לחם שלא צריך ללוש ולא להתפיח. הסוד הוא זמן המנוחה שהבצק צריך- לילה שלם או 8-12 שעות, ואפיה בסיר ברזל ללחם שחומם היטב מראש. גם אם אין לכם סיר כזה תבנית אינגליש קייק חמה או קדירה יעשו את העבודה. אפשר לערבב קמחים לפי מה שיש בבית.

2 כוסות קמח כוסמין מלא
1 כוס קמח כוסמין לבן
2 כוס מי יוגורט או מים
1 כף שמרים יבשים או חצי כוס מחמצת.
1 כפית שטוחה מלח
1 כף סילאן או דבש
2 כפות שמן זית

מערבבים את הכל לבצק. אפשר להוסיף תוספות: גרעינים, חמוציות, או אגוזים.
מניחים בקערה משומנת ומכיסים לשקית ניילון. קושרים היטב ומשאירים לנוח לילה שלם, או כ 8-12 שעות.
מכניסים את תבנית הלחם ומחממים תנור ל 230 מעלות, כחצי שעה עד שתבנית הלחם חמה ממש.
מוציאים בזהירות ועם כפפות את תבנית הברזל החמה. מעבירים אליה את הבצק. בשלב הזה הוא יהיה נוזלי . שופכים בעזרת מרית ולא נוגעים בברזל הלוהט. מכסים במכסה.
מחזירים לתנור ואופים חצי שעה. פותחים את המכסה ואופים עוד עשר דקות עד לקבלת קרום חום זהוב וקשה.
מצננים עם הלחם בפנים עד שהתבנית מתקררת. הלחם ישלף בקלות ברגע שהתבנית קרה מספיק.
מצננים את הלחם ושומרים עטוף (אני אוהבת את עטיפות השעווה ללחם) מחוץ למקרר.


 

כדאי לכם לעקוב אחרי ליזיקי וונג באינסטגרם, היא נהדרת.

 

דבר קטן ואחרון-

החודש עברה שנה מאז שילדתי את הבן שלי, אחרי שאמרו לי שיש לי סיכוי של 5% שזה יקרה…
אם הייתי יודעת על השיטה ההוליסטית לפני זה, היו נחסכים ממני המון טיפולי פוריות והמון דמעות.
למי שלא יודע אספר שעשיתי אותו בדיוק ככה, עם מינימום הורמונים ועם הכנה של הגוף עם תזונה לפיריון,
דיקור סיני, יוגה ומדיטציה.
אם את נאבקת ולא מצליחה להיכנס להריון, אם עשית המון טיפולי פוריות ולא הצלחת להיקלט או אם את סובלת מהפלות חוזרות, אם את מכירה אישה או זוגות שמנסים ולא מצליחים,
המדריך השלם לכניסה להריון הוא בשבילך.
בהתכוונות, בדאגה אמיתית לעצמך, בכניסה עמוק למקום שהוא רק למענך, זה מצליח וזה אמיתי וזה קורה,
לא משנה מה הרופאים אומרים לך.
מאות אלפי נשים בעולם נכנסו כך להריון כנגד כל הסיכויים. גם את יכולה.

אני כאן לכל שאלה: hila@hilaweiss.com

שתיהיה לכם שבת שלום!

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *