כל המתכונים, מתוקים, עונתי, עיקריות
comments 5

שקט בעידן הרעש

"נראה כי לכולנו, או לפחות לרובנו, יש תשוקה לחזור להתחלה, למשהו אותנטי, ולמצוא שלווה.
לחוות אלטרנטיבה קטנה ושקטה להמולה היומיומית."
שקט בעידן הרעש, ארלינג קאגה.

ארלינג קאגה הוא האדם הראשון שהגיע לשלושת קצותיו של העולם: הקוטב הדרומי, הקוטב הצפוני ופסגת האוורסט. בכל מסעותיו לבדו, ולאורח חייו המרתקים, הוא גיבש וחקר את טיבו של השקט בעולם המודרני. איך אנחנו יכולים להחסיר רעש מחיינו, כך שנוכל לחוות שקט פנימי ללא הסחות דעת. עכשיו הוא קורא לכל אחד מאיתנו לחפש את השקט בעידן הרעש וליצור אותו בעצמנו. ספרו תורגם ל-30 שפות ברחבי העולם, ולא סתם.

הרעש שמקיף אותנו הוא כל כך אינטנסיבי, שמרגע לידה בעולם המודרני אנחנו מוקפים צפצופים, הבהובים, מוסיקה, מכוניות צופרות, טלביזיה קולנית, הודעות קופצות בסלולר.
אין מנוס משום דבר, אין הפוגה, והכל קורה בו זמנית. העולם הפך אותנו קהים לרעש, וחרדים משקט.
כמה מאיתנו מסוגלים להיות בדממה, או בעשייה שקטה ומדיטטיבית כמו בישול ארוך או סריגה או הפיכת אדמה, ללא הפרעות. רק אנחנו ופעולה אחת. לא כמה במקביל, לא לשם תוצאה גדולה ודחופה, אלא לשם הנוכחות ברגע עצמו, לבד. בלי מתווכים וטלפון מצפצף ובדיקה חוזרת ונשנית בנייד לראות מי כתב לנו, מי חיפש אותנו, מי אוהב אותנו בעולם, או לפחות עשה לנו לייק.

עם החזרה לגנים ולבתי הספר חזרו קבוצות הוואטסאפ לצפצף ללא הפסקה על הנושאים השוליים ביותר שיש. קבוצות וואטסאפ הן כמו לול תרנגולות רועש ומקרקר, ובאופן לא יאמן חושף בשני משפטים וכמה אימוג'ים הרבה העמדת פנים, לחץ חברתי וצורך עז בתשומת לב. תשלומים מופרכים, הצעות לשיפור, הגיגים לא רלוונטיים וגם לא מעט רוע עטוף בדיבור חנפני ועם פרצוף מחייך בסוף.
אני שואלת את עצמי מה הסיבה ששלושים הורים צריכים לקבל הודעה בתשע בערב מאמא לא רגועה על חוג-קפוארה-כן-או-לא, מדוע הורים מבקשים שלא להביא מתנות, אלא להפקיד סכום מופרך שנקבע מראש באפליקציה ליומולדת כדי לקנות לילד אופניים כאילו אנחנו בבת-מצווש, ולמה הדבר הזה כל הזמן מצפצף וגורם לכולם ליישר קו עם נורמות חברתיות מוגזמות, כאילו חזרנו לתיכון.
סטטיסטית, ולצערי הרב, נשים הרבה יותר פעילות בקבוצות האלו מגברים, אולי כי לגברים יש פשוט פחות צורך לקרקר. מאז תחילת השנה קבוצת הגן בוואטסאפ שלי הוציאה מעל 300 הודעות, כולן מיותרות וטרחניות כמו פולניות זקנות בבית קפה.

מעולם לא הייתי פעילה בקבוצות האלו, אבל השנה באמת שהצליחו לעצבן אותי ולהסיח את דעתי מכל פעולה יומיומית אחרת. בדיוק כשניסיתי לנסח תגובה הולמת לעוד ויכוח סרק בקבוצה המיותרת הזו, נתגלגל אלי הספר הזה כדי להזכיר לי שפיות מהי. באופן חד ופעיל הוא הצליח לנתק אותי מהקשקשת שאינה נגמרת ולחבר אותי חזרה לעולם האמיתי, ויותר מכך – לשאלה איפה איי השקט שלי ומה אני עושה כדי להיות בהם, להיות במאה אחוז ובלי שום הפרעות, לפחות כמה פעמים בשבוע.

אלון גל אומר בקואצ'ינג שלו – אתה צריך לבחור אם לעלות למגרש או לא. ברגע שאתה מחליט לא לעלות למגרש, כל ויכוח, דיסהרמוניה או אדם שמעצבן אותך – פשוט לא נוגע. הבחירה אם להיות פעיל בהסחות הדעת, להתעצבן או להיות מוסח – היא בחירה בשליטה.
וכשיש כל כך הרבה רעש והסחות דעת, השאלה אם לעלות למגרש היא שאלה שאני מוצאת את עצמי שואלת כמה פעמים ביום. כי לפעמים הדברים הקטנים יכולים להזיז אותך מהשקט הפנימי ומהאיזון הרבה יותר מדברים גדולים.
והמילה הכי טובה שגרמה לי לחזור לשקט היתה – מכפתלי.
כי באמת, מה אכפת לי בעצם.

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, משימה ראשונה הייתה להתנתק מהוואטסאפ של הגן. אני לא יודעת למה לא עשיתי את זה קודם – מדובר באחת מהסחות הדעת המיותרות ביותר שיש. כי שום דבר חשוב לא באמת קורה שם. ההקלה בעקבות השקט שהשתרר וחוסר העניין שלי במה קרה כשלא הייתי – היו מבחינת התגלות.
דבר שני היה להיכנס למטבח לשעתיים של פעולות מדיטטיביות ומענגות במיוחד – קיצוץ ירקות, מילוי כדורי קובה, רידוד בצק, בישול איטי, אפייה ריחנית.
לבד, בשקט. מכפתלי.



סולת היא שקטה ובסיסית וטעמה מאוזן עד כמעט לא מורגש. אבל דווקא בשקט שלה היא יוצרת מאכלים מנחמים ונפלאים, שמיד עושים הרגשה של בית חם.

מרק חמוסטה עם קובה עוף ועשבים (הכמות מתאימה לסיר גדול ול-4 סועדים רעבים)
מרק ירושלמי חמצמץ, מנחם ומלא כל טוב. בגרסה הזאת הוא סמיך ומלא שום ועשבי תיבול ריחניים, וצפות בו קובות סולת נהדרות, מלאות בעוף מושחם ובצל מטוגן בכמון.

למרק:
5-6 עלי מנגולד ללא הגבעול
6 שיני שום
2 בצלים גדולים
5 גבעולי סלרי עם העלים
3 תפוחי אדמה
1/4 כוס שמן זית
1/2 פלפל שחור גרוס
1/2 כפית כמון
1/2 כפית כורכום
1 כף אבקת מרק ירקות אורגנית
1 כפית מלח הימליה

לתיבול סופי:
חופן כוסברה
חופן פטרוזיליה
6 ענפי נענע (עלים בלבד)
2 שיני שום
1-1/2 מיץ לימון
כוס חומוס מבושל

לבצק של הקובה:
2 כוסות סולת
3/4 כוס מים
1/4 כוס שמן זית
1/2 כפית מלח

למילוי:
2 חזה עוף מנוקים, ללא אנטיביוטיקה
חופן פטרוזיליה קצוצה דק ללא גבעול
1 בצל גדול, קצוץ דק
1/2 פלפל שחור גרוס
1/2 כפית כמון
1/2 כפית מלח הימליה

מכינים את המרק:
קוצצים לקוביות קטנות בצל, תפוחי אדמה, מנגולד וסלרי. מכניסים לסיר עם שמן זית על אש גבוהה ומערבבים מדי פעם, כ-10 דקות. מוסיפים תבלינים – מלח, פלפל שחור, כמון וכורכום. מערבבים ומטגנים עוד חמש דקות.
מוסיפים 6 כוסות מים כך שיכסו את הכל, וכף אבקת מרק. מביאים לרתיחה ומקטינים את האש, מבשלים כחצי שעה.

בינתיים מכינים את הבצק של הקובות:
מערבבים בקערה את כל החומרים לבצק לח. נותנים לו לנוח ולספוח את הנוזלים, כ-10 דקות.

מכינים את המילוי:

מטגנים בצל בכף שמן זית עד להזהבה. מוסיפים כמון, מלח ופלפל שחור, מטגנים עוד כחמש דקות. מסירים מהאש. מטגנים את חזה העוף באותה מחבת מכל צד עד להשחמה (5-7 דקות מכל צד). מסירים מהאש ומצננים.
כשהעוף פחות חם קוצצים לחתיכות קטנות. מערבבים עם הבצל המטוגן והפטרוזיליה. טועמים ומוסיפים מלח אם יש צורך.

מכינים את הקובות:
מגלגלים כדור בצק סולת בידיים לחות, משטחים על כף יד אחת, מוסיפים כפית מילוי וסוגרים לכדור. מניחים את הכדורים על נייר אפיה.

חוזרים למרק:
מעבירים חצי מכמות הירקות בסיר, ללא הנוזלים, לכלי לטחינה בבלנדר סטיק. מוסיפים חופן פטרוזיליה, חופן כוסברה,עלי נענע, מיץ לימון ושיני שום וטוחנים למחית חלקה. מחזירים לסיר יחד עם כוס חומוס מבושל. מגבירים את האש ובוחשים. כשהמרק רותח מוסיפים בעדינות את הקובות, אחת אחת. מכסים ומבשלים על אש בינונית עוד 20 דקות.
טועמים תיבול – למי שאוהב אפשר להוסיף עוד מיץ לימון.

עוגיות סולת ותפוזים בקרם תמרים מבושם (כ-20 עוגיות)
גרסה מעודנת לעוגיות מקרוד תמרים. במקום ממרח תמרים יש פה קרם תמרים עם טחינה ומי ורדים.
העוגיות יוצאות מהתנור רכות ומבושמות בריח תפוזים ומי ורדים משגע, והן נפלאות עם תה נענע או זוטה ריחני.
הן הכי טעימות באותו יום. אם לא מחסלים, יש לשמור בכלי אטום לא במקרר. 

לבצק:
3/4 כוס סולת
3/4 כוס קמח מלא / כוסמין מלא
1 כפית אבקת אפיה
מיץ מתפוז שלם
1/4 כוס שמן חמניות / קנולה
1/2 1 כפות סוכר חום טחון לאבקה (או 1 כף אבקת סוכר רגילה)

למלית:
6 תמר מג'הול
2 כפות טחינה מלאה גולמית
4-6 טיפות מי ורדים
1/2 כפית קינמון
1/4 כוס מים

מערבבים סולת, קמח ואבקת אפיה בקערה. מוסיפים שמן, מיץ תפוזים וסוכר ונותנים לבצק לנוח ולספוח נוזלים, כרבע שעה. טוחנים את מרכיבי המלית לממרח חלק.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
על נייר אפיה מקומח קלות מרדדים את הבצק למלבן בעובי 1/2 ס"מ. מורחים את המלית ובעזרת נייר האפייה מגלגלים לרולדה. מסמנים קווים של ס"מ וחצי עובי. אופים עד להזהבה קלה במרכז התנור, 15-20 דקות.
מצננים ומגישים עם תה ריחני. שומרים בקופסה אטומה.

 

5 Comments

  1. רוני וייס says

    'כוכב הבחירה היחיד' ,נקרא ספר של ברברה מרסיניאק על הפלנטה שלנו ..
    וזו המתנה שלנו לבחור בכל רגע נתון ובאיזה מינונים. כי החיים על הפלנטה היפה שלנו ובעיקר בארץ הם כמו שיוט בים סוער ולדעת למצוא את הנתיב שהוא הכי פחות מטלטל ,זו אומנות בפני עצמה …
    והלוואי שמישהו היה מכין לי את כל מה שהכנת בידיך הטובות מבלי שאצטרך להיכנס למטבח 🙂…

    שבת ברוכה ורגועה וריחנית

  2. פוסט נפלא כרגיל, וקבוצות וואטסאפ בכללן, לא רק של הגן, הן דבר טורדני ביותר שדינן תמיד מסתכם בהשתקה קבועה והעברה לארכיון הודעות.
    לצמחונים שבנינו, במה אפשר להחליף את בשר העוף שבקובות? (נראה לי שפטריות/אגוזים או דמוי בשר טחון פחות מתאים לא?)

    • מסכימה עם הכל…במקום עוף, פטריות פורטבלו יכולות לעבוד אחלה, רק לא להוסיף כמון לתערובת מילוי. גם רק בצל מטוגן ( להכפיל את כמות הבצל ) עם הרבה פטרוזיליה יהיה טעים.

  3. מילים כדורבנות, ותודה על ההמלצה על הספר! מקרוד הוא אחד ממאכלי ילדותי ומשפחתי שמעולם לא הבנתי, אבל האמת שהגרסה שלך פתאום נראית לי מעניינת ושונה. ינוסה בקרוב. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *