בוקר, כל המתכונים, עיקריות
comment 1

הספריה

"בלילה היו אנשים באים אל המאפייה…הם אכלו את הלחם בהתרכזות עצומה. המנוסים והמכורים שבהם כבר ידעו להביא דבר-מה ללפת בו את פתם – גבינה, מלפפון חמוץ, דג מלוח. גם תרמוס קפה וספר לקריאה הביאו.
התנועות הבדוקות והמדודות של אבא, חום התנור, חוקי הברזל של התסיסה והתפיחה – כל אלו הרגיעו את נפשם."

עשיו / מאיר שלו

בקצה הרחוב שלנו יש ספריה. כשנכנסים אליה מרגישים שהולכים רחוק בזמן. מדפים עמוסים בספרים עטופים בעטיפת ניילון. כרטיסיות מסודרות, ספרן שכאילו נגזר מסרט. באגף הילדים יש פופים גדולים וצבעוניים לשבת. הרחוב העמוס אוטובוסים מפסיק לטרטר באוזן ויש שקט שאפשר ממש לבהות. אני אוהבת ספריות.
אני מלמדת את הילדה הקטנה שלי לאהוב ספרים. פעם בשבוע אנחנו עולות במעלה הרחוב, אומרות שלום לכל הילדים ששואגים ורצים בדרך לגן השעשועים, ונכנסות לספריה. שקט שם. כמעט ואין ילדים.
אנחנו יושבות על הפופים הרכים בקרירות הנעימה וקוראות ספרים. אני לא ממהרת. אני נותנת לה לבחור ולהסתקרן מעוד ספר ועוד אחד. אחרי שקראנו ערימת ספרים נאה ובחרנו ספרים לקחת הביתה, אני משוטטת קצת ובוחרת ספר אחד גם בשבילי.
יהלי אוהבת לגרור את השרפרף האדום, לטפס ולהושיט לספרן את הספרים החדשים שבחרנו.
אחרי שעדכן את הכרטיסיה היא מקבלת ממנו מדבקה של ילדים טובים.
ואז אנחנו יוצאות החוצה אל אחר הצהריים הבוהק ואל גן השעשועים ההומה להצטרף אל הילדים ואל המקצב הקבוע של משחקים, אמבטיה, ארוחת ערב וערימת ספרים שלפני השינה. אני שמחה שהיא אוהבת לקרוא. גם כשכבר אין לי סבלנות והערב לא נגמר, אני שמחה. אני רוצה שהיא תגדל ותאהב ספרים גם בתור נערה. גם כשכל העולם הדיגיטלי יעטוף אותה והכל יהיה חשוף בלחיצת אצבע, שעדיין יהיה מקום למילים, לשקט.
כי בספרים יש משהו שאין בשום עולם אחר. הדמיון, שבכל מקום אחר מוזן בכפית באלפי אימג'ים מהבהבים, בוחר את התמונות בעצמו. ולכל סיפור יש פנים וריחות ובכל דף נחבאים רגשות שגורמים לקורא להתרגש, לעצום עיניים, לבכות, לצחוק פתאום נורא.

נראה לי שיותר מפעם בני הנוער הרבה פחות סקרנים, ועם שפה נורא דלה. זה בערך הסימן לזה שאתה מתבגר בעצמך. נכון, אומרים שלנוער של היום יש יותר מידע רוחבי כי הוא יכול לשלוף מהאינטרנט בשניות כל מידע על כל דבר. אבל בזה זה בעצם מסתכם. במידע שטחי שאחרי דקה מתפייד ונשכח ממוחו, ושוב הוא חוזר לוואטסאפ ולפייסוש לראות כמה לייקים הוא קיבל על הסלפי האחרון שלו.
כי המילים היפות התקצרו והפכו לגיחוך אחד ארוך בהודעה מצפצפת. כי הכל באנגלית, בקיצורים מהירים.
והעיקר שזה יהיה מגניב ומהיר ושיהיו על זה המון לייקים ותמונות. וזהו, נקסט.
המילים השקטות, העמוקות, המילים השוזרות ריח וטעם ועולות מן הדפים לסיפור, דהו ונדחפו לפינה קרירה ואפלולית בספריה, ואין הרבה שבאים לאוורר אותן, לקרוא בהן, לצלול פנימה ולהתרגש.

בעיגול הקטן שלנו אני מלמדת אותה מילים.
מילים יפות כמו "ערגה", מילים רכות כמו "לערסל", מילים מתוקות כמו "תופינים".
מילים טובות הן כמו לחם. פשוטות ופוגעות בנקודה הכי רגישה בבטן. ריחניות ומלאות כמו המרקם הרך והמנחם של לחם שיצא מהתנור. אני רוצה שהדמיון הילדותי והתמים שלה, ימשיך גם כשהתמימות תלך. שמילים יגעו בה כמו שהן נוגעות בי. שהיא תדע להקשיב, לראות, לחוש ולהריח סיפורים, אני רוצה שהדמיון לא יפסיק לה בגלל שהכל זמין בלחיצת כפתור. אני יודעת שהיא תגדל לעולם עוד יותר דיגיטלי ממה שאני מסוגלת לדמיין.
אז עכשיו כשהרגליים עוד לא מגיעות לרצפה והפנים הקטנות מסתתרות מאחורי ספר גדול, אני מנביטה בה את השקט הזה. השקט הפנימי הדרוש לכל אדם בכדי לדמיין עולם שלם, ריחני, חושני ומופלא, זה המסתתר בספרים.


 

Flat Bread (מתאים לשתי כיכרות)
לחם שטוח ורך עם שקעים של שמן זית ותערובת תבלינים.

סטארטר
1 כוס קמח מלא מנופה
1 כף שמרים
1/2 כוס מים חמימים

בצק
1 כוס קמח לבן או כפרי מנופה
1/2 כוס קמח מלא מנופה
12 כוס מים חמימים
1/2 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית ארומתי

תוספות
מלח גס
עלי טימין טריים
עלי רוזמרין טריים
תערובת תבלינים או שומשום וכמון 

מערבבים את חומרי הסטארטר בכף עץ לבצק דביק ומניחים בצד לשעתיים. 
לאחר כשעתיים הבצק יתסוס, יכפיל את נפחו ויהפוך לבלילה. מוסיפים את הקמח והשמרים, יוצקים מים ומערבבים. מוסיפים מלח ושמן ולשים לבצק דביק. מניחים בקערה, מכסים וסוגרים בשקית ניילון. לאחר חצי שעה לשים שוב עד לקבלת בצק גמיש, מבריק ורך. מכסים לעוד חצי שעה להתפחה. 
פורסים נייר אפיה ומעליו מורחים שמן זית בנדיבות. משמנים את הידיים ופורסים שתי כיכרות ארוכות. 
מכסים במגבת מטבח נקייה ומתפיחים כשעה. מותחים בידיים משומנות ויוצרים שקעים. מוסיפים שמן זית, 
תבלינים, מלח גס ועשבי תיבול. אופים בתנור שחומם מראש ל-230 מעלות, כעשרים דקות עד להזהבה.
תחתית הלחם תיהיה נוקשה יחסית והחלק העליון עוד רך לנגיסה. שימו לב לא לאפות יותר מדי כדי שהלחם לא יתייבש.

גבינת פטה בשמן זית ועשבי תיבול

בצנצנת מעוקרת מניחים שכבות של קוביות פטה רכה, ענפי רוזמרין וטימין. מציפים בשמן זית וסוגרים. 
שומרים במקרר.

* במתכון השתמשתי בשמן זית נבאלי, טפנד זיתים שחורים עם קברנה ותערובת תבלינים דרומית ממשק פתורה הנהדר.


 

1 Comment

  1. רוני says

    אמא שלי ,מלכה עזריאלי , סבתא שלך, היתה הספרנית הראשונה בבית הלוי .כשגרנו בצריף והכל היה מוקף עדיין בחול, וההורים עבדו בעבודה פיזית יומיומית לא קלה …הספריה היתה מקום של אור. בתחילה היא הייתה בחדר הקטן מתחת למגדל המים ,ששימש בבקרים ככתת לימוד (שם למדתי בכתה א' וב' עם מתי המורה) אמא שלי היתה פותחת פעם בשבוע ,בערב ,את ארון המתכת בפינת החדר הקטן. ואנשים היו עולים לרגל,כדי להחליף ספרים עם שמות נהדרים כמו : 'מה יפית עמק נאווי', 'אבשלום בני,' 'למי צילצלו הפעמונים '….ועוד ועוד .
    יום אחד בשבוע היא היתה הכי חשובה .מייעצת לאנשים , שומרת על הסדר',רושמת במחברת ,מי לקח ומי החזיר , …וצוחקת בקול גדול .ואני יושבת על הרצפה מתבוננת במחזה וגאה להיות הבת של הספרנית .בהמשך היא מינתה אותי להיות הספרנית של ספריית הילדים והנוער ,הייתי נוסעת איתה לנתניה ,לסניף של 'ספריית הפועלים ' והיינו רוכשות ספרים לספריה שלה ולספריה 'שלי' .היא אף פעם לא אישרה לי לרכוש ספרים עם מה שהיא חשבה שאין בו ערך חינוכי …כמו קובץ של כל חוברות 'טרזן' ..למשל. רק ספרים שיש בהם לתרום מוראלית וערכית לרוח הצעירה … בהמשך נירה קיבלה את המנוי להיות ספרנית ילדים ונוער …..גנטיקה , מורשת …וגעגועים . כתבת נפלא………ומעבר למסך גם סבתא שמחה בך וביהלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *