Latest Posts

באלגן יפהפה

אני עומדת במטבח בבוקר אחרי שכולם הלכו. יש ערימת כלים והבית הפוך. אוף. איזה בלאגן.
אני נושמת עמוק. אחרי שעה של סיבוב בכל החדרים, ניעור שמיכות, מטאטא, שטיפת כלים ותליית כביסה הכל עומד במקום ויש לי זמן ומרחב ויום יפה עם אור טוב לעשות ניסיונות במטבח.
מפעם לפעם אני לוקחת ימים כאלו, שהם צלילה עמוקה לתוך ניסיונות קולינריים שממלאים אותי השראה ובעיקר שמחת חיים. אני שמה מוסיקה טובה, מכינה לי שייק נהדר של בוקר, ומדפדפת באינסטגרם לקבל השראה. אם יכולתי הייתי יושבת עכשיו באיזה בית קפה באירופה, נוגסת במאפה מושחת ורק מביטה בספרי בישול כל היום כשהגשם מטפטף בחוץ.

לאחת הבלוגריות האהובות עלי יש בלוג שקוראים לו "The first mess" ולאחרונה היא הוציאה גם
ספר נהדר שאתם חייבים שיהיה לכם. הבחורה הזאת אוהבת אוכל ולא מפחדת ממטבח מבולגן, זה בטוח.
כל המנות שם מלאות מרכיבים שמחים וצבעוניים וכל מנה עושה חשק לטרוף אותה. בהשראת הספר הזה, אני מתבוננת מסביב.

אין אפס. מי שאוהב לאכול צריך לאהוב גם בלאגן, כי לרגע אחד בזמן בישול המטבח תמיד יראה כמו כאוס לא אפשרי. אבל אם תצללו פנימה תגלו שכמה שיותר מבולגן, ככה אתם יותר בשקט, יותר בזן של עשיה. זה אחד התחומים היחידים שמשלב כאוס חזותי עם שקט פנימי, והקומבינציה של שניהם מניבה שמחת חיים וריכוז עמוק שדומה למדיטציה.

אם הייתם ילדים שאמרו להם כל הזמן אסור ולהיזהר וזה מסוכן ואתם תיפלו, ותשטפו ידיים זה מלוכלך, ולא הרשו לכם לנסות במטבח לבשל ולטעום ולטעות, אם הייתם כאלו, אתם בטח לא אוהבים בלאגן במטבח.
אבל אין משהו חשוב יותר בעיני מלתת לכל אדם את היכולת להרגיש בידיים עגבנייה נפרסת ובצק רך ושוקולד נמס שטועמים רק עם האצבעות. תנו לילדים שלכם ולילדים שבכם את הריפוי האולטימטיבי דרך ניסוי וטעייה במטבח. כי חושניות היא הכרחית לקיום שלנו, בלעדיה אנחנו סתם אנשים יבשים ומשעממים. מי שאוהב לבשל ולא מפחד להתלכלך הוא אדם עם אופק וסקרנות רחבים יותר, מאחד שבנפשו צרובים איסורים ושכל דבר היה צריך בגללו לשטוף ידיים עד שהוא נמנע מלגעת.

בינתיים הגשם פה מתעכב ובצהריים כבר הקטנות חוזרות וצריך להכין שניצלים וכל זה, אז הארבע שעות האלו הן יקרות לי מפז. אני בודקת מה קורא לי מהסלסילות שמונחות עם ערימות של ירקות ופירות על המדפים. תמיד אהבתי שוק וגם המטבח שלי הוא כזה, עמוס בסירים תלויים, במסננות מתכת עם שפע של פירות ועם סירי אמייל שמצאתי ברחוב ושמלאים בשורשים וירקות העונה.
ככה, כשהם לא מוסתרים במקרר וקופאים מקור, יש לי הרבה יותר חשק לבשל וגם יוצא יותר טעים.

יש לי שלושה כלים מתפוצצים מעגבניות כי לא התאפקתי וקניתי המון. עכשיו הן זולות ומוצקות ויפות כל כך. אני פורסת גס ומכניסה לתנור עם שמן זית שאבא שלי הביא מהגליל והוא ריחני וכבד כמו שרק שמן של מסיק ראשון יכול להיות. קצת מלח גס ותוך חצי שעה יש לי ריח אדום במטבח של רוטב טוב וריחני. אני שופכת קמח על השיש, שוברת ביצה באמצע ומכינה בצק פסטה מהיר. יריעות דקות נתלות על המוט במטבח והרוח מיבשת אותן. אין כמו פסטה טריה. בלי מכונה זה אפילו יותר כיף. אני שולפת מנגולד ירוק עלים ורענן, ופורסת זוקיני מוצק לפסים דקים וצורבת אותו במחבת. תכף תהיה פה לזניה מטורפת.

המטבח מלא כלים בכיור ושאריות עלים ושפריצים של רוטב אדום טרי מהעגבניות הצרובות והסינר שלי מלוכלך. אני לוקחת ביס מגבינת כבשים טובה וכיף לי שזה לא יאמן.
אחרי שאני מכניסה לתנור והמטבח חוזר להיות נקי ומסודר, הריח של הלזניה הנאפית בתנור והגבינה הניתכת למעלה, רק הם עדות ריחנית לבלאגן שהיה פה קודם.
אבל זה בלאגן טוב, שמח, כזה שהאוכל יוצא ממנו הכי טעים.
ובאמת, יצא פצצה.


פינה חדשה תביא לכם כל שבוע מציאות שוות שיהפכו לכם את החיים לירוקים יותר, זולים יותר ונעימים הרבה יותר. והפעם, סלים מעשב ים


רוטב עגבניות מנצח 
עכשיו זמן העגבניות. זה הזמן לקנות הרבה מהן ולהכין מהם רטבים עשירים שיהיו במקרר וירכיבו לכם מנות מנצחות בצ'יק.

3 קילו עגבניות חתוכות לרבעים
3 ענפי אורגנו טרי
חצי ראש שום
1/3 כוס שמן זית
1 כפית מלח גס
1 כף סוכר חום
1 כפית פלפל שחור גרוס

מפזרים את העגבניות על גבי נייר אפיה. מזלפים שמן זית מעל ומלח גס. אופים ב-220 מעלות למשך 30-40 דקות עד שהעגבניות נצרבות יפה. מצננים מעט ומעבירים לבלנדר. מוסיפים עלים מענפי אורגנו, שיני שום מקולפות, פלפל שחור וסוכר חום. טוחנים לרוטב חלק. טועמים ומתקנים מליחות. שומרים בצנצנות במקרר.

לזניה ירקות העונה עם דפי לזניה הום-מייד
בכל מה שקשור ללזניה, החיפוש אחר לזניה בריאה יותר הוא די מתיש. יש כל מיני דפי לזניה מקמח אפונה ואורז אבל הם יקרים מאוד ועושים לזניה קטנה יחסית. אל תפחדו להכין דפים בבית, זה מהיר וקל ולא צריך כלום חוץ ממערוך. הלזניה יוצאת עשירה בטעמים, הדפים רכים ונגיסים בדיוק במידה, והכל ביחד עושה חשק לטרוף ולא להפסיק.

לדפי הלזניה:
2 כוסות קמח כוסמין מנופה או קמח מלא
1 ביצה
3/4 כוס מים
1/2 כפית מלח דק

לנפות את הקמח בקערה או על השיש, לעשות גומה במרכז ולהוסיף ביצה. להוסיף מלח וחצי מכמות המים וללוש. בהדרגה להוסיף את המים עד לקבלת בצק קשה מעט. ללוש במשך חמש דקות. לחלק ל-4 חלקים.
על משטח מקומח לרדד כל פעם חלק מהבצק לעלה דק. חותכים את העלה לצורת מלבן ארוך וחוצים אותו לחצי. תולים ליבוש על מוט או על קערה. מיבשים כחצי שעה.

מרתיחים סיר גדול עם מים וכפית מלח גס. כשהמים רותחים מבשלים בכל פעם שני עלים לחמש דקות. מוציאים בעדינות עם כף עץ למסננת. אם העלים נקרעים זה לא נורא.

ללזניה:
1 זוקיני פרוס לאורך דק
4 פטריות פורטובלו פרוסות דק
6 עלי מנגולד חתוכים גס
4 שיני שום פרוסות
150 גר פטה
100 גר גבינה קשה כמו מנצ'גו או איבריקו, או גבינה צהובה.
2 כוסות רוטב עגבניות
פלפל שחור גרוס

צורבים את פרוסות הזוקיני במעט שמן זית להשחמה, כחמש דקות מכל צד. מסירים מהמחבת ומוסיפים אליה  את עלי המנגולד. מוסיפים כף שמן זית ואת השום הפרוס. לאחר דקה מוסיפים את עלי המנגולד ומאדים תוך כדי בחישה עם כף עץ מידי פעם, כעשר דקות.
מכינים את הלזניה:
משמנים בשמן זית תבנית אפיה מלבנית ללזניה. מסדרים שני עלי פסטה, יוצקים רוטב ומסדרים חצי מכמות המנגולד וכמה פרוסות של פטריות. מפוררים שליש מהפטה ומגרדים גבינה קשה. מוסיפים עוד שכבה של עלי פסטה, יוצקים שכבת רוטב ומסדרים את הזוקיני. מפוררים שליש מהפטה ומגרדים גבינה קשה.

מוסיפים שכבה שלישית של עלי פסטה,יוצקים רוטב ומסדרים את החצי  הנותר מהמנגולד.  מפזרים פרוסות של פטריות. מפוררים שליש מהפטה ומגרדים גבינה קשה. מזלפים מעט שמן זית ארומתי ופלפל שחור גרוס.

אופים במרכז תנור שחומם מראש על 220 מעלות למשך 40 -30 דקות עד שהגבינה מלמעלה משחימה יפה.

סטרס אאוט

סטרס אאוט

אתם מכירים את זה שבאמצע רחוב הומה באנשים שממהרים לעבודה ומדברים בנייד וצופרים בעצבים בפקקים, עומד הזוי אחד עם שראוול מהודו. רואים עליו שהוא עוד מרחף, לא לגמרי פה, הוא הולך לאט, השיער שלו ארוך ויש לו מבט בעיניים שאי אפשר לטעות בו. הוא שליו. הוא מואר, הוא מחייך סתם! Read More

שקט בעידן הרעש

שקט בעידן הרעש

"נראה כי לכולנו, או לפחות לרובנו, יש תשוקה לחזור להתחלה, למשהו אותנטי, ולמצוא שלווה.
לחוות אלטרנטיבה קטנה ושקטה להמולה היומיומית."
שקט בעידן הרעש, ארלינג קאגה.

ארלינג קאגה הוא האדם הראשון שהגיע לשלושת קצותיו של העולם: הקוטב הדרומי, הקוטב הצפוני ופסגת האוורסט. בכל מסעותיו לבדו, ולאורח חייו המרתקים, הוא גיבש וחקר את טיבו של השקט בעולם המודרני. איך אנחנו יכולים להחסיר רעש מחיינו, כך שנוכל לחוות שקט פנימי ללא הסחות דעת. עכשיו הוא קורא לכל אחד מאיתנו לחפש את השקט בעידן הרעש וליצור אותו בעצמנו. ספרו תורגם ל-30 שפות ברחבי העולם, ולא סתם.

הרעש שמקיף אותנו הוא כל כך אינטנסיבי, שמרגע לידה בעולם המודרני אנחנו מוקפים צפצופים, הבהובים, מוסיקה, מכוניות צופרות, טלביזיה קולנית, הודעות קופצות בסלולר.
אין מנוס משום דבר, אין הפוגה, והכל קורה בו זמנית. העולם הפך אותנו קהים לרעש, וחרדים משקט.
כמה מאיתנו מסוגלים להיות בדממה, או בעשייה שקטה ומדיטטיבית כמו בישול ארוך או סריגה או הפיכת אדמה, ללא הפרעות. רק אנחנו ופעולה אחת. לא כמה במקביל, לא לשם תוצאה גדולה ודחופה, אלא לשם הנוכחות ברגע עצמו, לבד. בלי מתווכים וטלפון מצפצף ובדיקה חוזרת ונשנית בנייד לראות מי כתב לנו, מי חיפש אותנו, מי אוהב אותנו בעולם, או לפחות עשה לנו לייק.

עם החזרה לגנים ולבתי הספר חזרו קבוצות הוואטסאפ לצפצף ללא הפסקה על הנושאים השוליים ביותר שיש. קבוצות וואטסאפ הן כמו לול תרנגולות רועש ומקרקר, ובאופן לא יאמן חושף בשני משפטים וכמה אימוג'ים הרבה העמדת פנים, לחץ חברתי וצורך עז בתשומת לב. תשלומים מופרכים, הצעות לשיפור, הגיגים לא רלוונטיים וגם לא מעט רוע עטוף בדיבור חנפני ועם פרצוף מחייך בסוף.
אני שואלת את עצמי מה הסיבה ששלושים הורים צריכים לקבל הודעה בתשע בערב מאמא לא רגועה על חוג-קפוארה-כן-או-לא, מדוע הורים מבקשים שלא להביא מתנות, אלא להפקיד סכום מופרך שנקבע מראש באפליקציה ליומולדת כדי לקנות לילד אופניים כאילו אנחנו בבת-מצווש, ולמה הדבר הזה כל הזמן מצפצף וגורם לכולם ליישר קו עם נורמות חברתיות מוגזמות, כאילו חזרנו לתיכון.
סטטיסטית, ולצערי הרב, נשים הרבה יותר פעילות בקבוצות האלו מגברים, אולי כי לגברים יש פשוט פחות צורך לקרקר. מאז תחילת השנה קבוצת הגן בוואטסאפ שלי הוציאה מעל 300 הודעות, כולן מיותרות וטרחניות כמו פולניות זקנות בבית קפה.

מעולם לא הייתי פעילה בקבוצות האלו, אבל השנה באמת שהצליחו לעצבן אותי ולהסיח את דעתי מכל פעולה יומיומית אחרת. בדיוק כשניסיתי לנסח תגובה הולמת לעוד ויכוח סרק בקבוצה המיותרת הזו, נתגלגל אלי הספר הזה כדי להזכיר לי שפיות מהי. באופן חד ופעיל הוא הצליח לנתק אותי מהקשקשת שאינה נגמרת ולחבר אותי חזרה לעולם האמיתי, ויותר מכך – לשאלה איפה איי השקט שלי ומה אני עושה כדי להיות בהם, להיות במאה אחוז ובלי שום הפרעות, לפחות כמה פעמים בשבוע.

אלון גל אומר בקואצ'ינג שלו – אתה צריך לבחור אם לעלות למגרש או לא. ברגע שאתה מחליט לא לעלות למגרש, כל ויכוח, דיסהרמוניה או אדם שמעצבן אותך – פשוט לא נוגע. הבחירה אם להיות פעיל בהסחות הדעת, להתעצבן או להיות מוסח – היא בחירה בשליטה.
וכשיש כל כך הרבה רעש והסחות דעת, השאלה אם לעלות למגרש היא שאלה שאני מוצאת את עצמי שואלת כמה פעמים ביום. כי לפעמים הדברים הקטנים יכולים להזיז אותך מהשקט הפנימי ומהאיזון הרבה יותר מדברים גדולים.
והמילה הכי טובה שגרמה לי לחזור לשקט היתה – מכפתלי.
כי באמת, מה אכפת לי בעצם.

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, משימה ראשונה הייתה להתנתק מהוואטסאפ של הגן. אני לא יודעת למה לא עשיתי את זה קודם – מדובר באחת מהסחות הדעת המיותרות ביותר שיש. כי שום דבר חשוב לא באמת קורה שם. ההקלה בעקבות השקט שהשתרר וחוסר העניין שלי במה קרה כשלא הייתי – היו מבחינת התגלות.
דבר שני היה להיכנס למטבח לשעתיים של פעולות מדיטטיביות ומענגות במיוחד – קיצוץ ירקות, מילוי כדורי קובה, רידוד בצק, בישול איטי, אפייה ריחנית.
לבד, בשקט. מכפתלי.



סולת היא שקטה ובסיסית וטעמה מאוזן עד כמעט לא מורגש. אבל דווקא בשקט שלה היא יוצרת מאכלים מנחמים ונפלאים, שמיד עושים הרגשה של בית חם.

מרק חמוסטה עם קובה עוף ועשבים (הכמות מתאימה לסיר גדול ול-4 סועדים רעבים)
מרק ירושלמי חמצמץ, מנחם ומלא כל טוב. בגרסה הזאת הוא סמיך ומלא שום ועשבי תיבול ריחניים, וצפות בו קובות סולת נהדרות, מלאות בעוף מושחם ובצל מטוגן בכמון.

למרק:
5-6 עלי מנגולד ללא הגבעול
6 שיני שום
2 בצלים גדולים
5 גבעולי סלרי עם העלים
3 תפוחי אדמה
1/4 כוס שמן זית
1/2 פלפל שחור גרוס
1/2 כפית כמון
1/2 כפית כורכום
1 כף אבקת מרק ירקות אורגנית
1 כפית מלח הימליה

לתיבול סופי:
חופן כוסברה
חופן פטרוזיליה
6 ענפי נענע (עלים בלבד)
2 שיני שום
1-1/2 מיץ לימון
כוס חומוס מבושל

לבצק של הקובה:
2 כוסות סולת
3/4 כוס מים
1/4 כוס שמן זית
1/2 כפית מלח

למילוי:
2 חזה עוף מנוקים, ללא אנטיביוטיקה
חופן פטרוזיליה קצוצה דק ללא גבעול
1 בצל גדול, קצוץ דק
1/2 פלפל שחור גרוס
1/2 כפית כמון
1/2 כפית מלח הימליה

מכינים את המרק:
קוצצים לקוביות קטנות בצל, תפוחי אדמה, מנגולד וסלרי. מכניסים לסיר עם שמן זית על אש גבוהה ומערבבים מדי פעם, כ-10 דקות. מוסיפים תבלינים – מלח, פלפל שחור, כמון וכורכום. מערבבים ומטגנים עוד חמש דקות.
מוסיפים 6 כוסות מים כך שיכסו את הכל, וכף אבקת מרק. מביאים לרתיחה ומקטינים את האש, מבשלים כחצי שעה.

בינתיים מכינים את הבצק של הקובות:
מערבבים בקערה את כל החומרים לבצק לח. נותנים לו לנוח ולספוח את הנוזלים, כ-10 דקות.

מכינים את המילוי:

מטגנים בצל בכף שמן זית עד להזהבה. מוסיפים כמון, מלח ופלפל שחור, מטגנים עוד כחמש דקות. מסירים מהאש. מטגנים את חזה העוף באותה מחבת מכל צד עד להשחמה (5-7 דקות מכל צד). מסירים מהאש ומצננים.
כשהעוף פחות חם קוצצים לחתיכות קטנות. מערבבים עם הבצל המטוגן והפטרוזיליה. טועמים ומוסיפים מלח אם יש צורך.

מכינים את הקובות:
מגלגלים כדור בצק סולת בידיים לחות, משטחים על כף יד אחת, מוסיפים כפית מילוי וסוגרים לכדור. מניחים את הכדורים על נייר אפיה.

חוזרים למרק:
מעבירים חצי מכמות הירקות בסיר, ללא הנוזלים, לכלי לטחינה בבלנדר סטיק. מוסיפים חופן פטרוזיליה, חופן כוסברה,עלי נענע, מיץ לימון ושיני שום וטוחנים למחית חלקה. מחזירים לסיר יחד עם כוס חומוס מבושל. מגבירים את האש ובוחשים. כשהמרק רותח מוסיפים בעדינות את הקובות, אחת אחת. מכסים ומבשלים על אש בינונית עוד 20 דקות.
טועמים תיבול – למי שאוהב אפשר להוסיף עוד מיץ לימון.

עוגיות סולת ותפוזים בקרם תמרים מבושם (כ-20 עוגיות)
גרסה מעודנת לעוגיות מקרוד תמרים. במקום ממרח תמרים יש פה קרם תמרים עם טחינה ומי ורדים.
העוגיות יוצאות מהתנור רכות ומבושמות בריח תפוזים ומי ורדים משגע, והן נפלאות עם תה נענע או זוטה ריחני.
הן הכי טעימות באותו יום. אם לא מחסלים, יש לשמור בכלי אטום לא במקרר. 

לבצק:
3/4 כוס סולת
3/4 כוס קמח מלא / כוסמין מלא
1 כפית אבקת אפיה
מיץ מתפוז שלם
1/4 כוס שמן חמניות / קנולה
1/2 1 כפות סוכר חום טחון לאבקה (או 1 כף אבקת סוכר רגילה)

למלית:
6 תמר מג'הול
2 כפות טחינה מלאה גולמית
4-6 טיפות מי ורדים
1/2 כפית קינמון
1/4 כוס מים

מערבבים סולת, קמח ואבקת אפיה בקערה. מוסיפים שמן, מיץ תפוזים וסוכר ונותנים לבצק לנוח ולספוח נוזלים, כרבע שעה. טוחנים את מרכיבי המלית לממרח חלק.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
על נייר אפיה מקומח קלות מרדדים את הבצק למלבן בעובי 1/2 ס"מ. מורחים את המלית ובעזרת נייר האפייה מגלגלים לרולדה. מסמנים קווים של ס"מ וחצי עובי. אופים עד להזהבה קלה במרכז התנור, 15-20 דקות.
מצננים ומגישים עם תה ריחני. שומרים בקופסה אטומה.

 

החופש הגדול

החופש הגדול

עוד שבוע מסתיים החופש הגדול. הימים, צהובים וחמים, נמתחים מקצה לקצה.
החופש הגדול שלנו הוא תמיד זמן ארוך ומענג של ביחד. בגלל זה קצת עצוב לי שהוא נגמר.
בלי קייטנות עד ארבע, בלי קניונים עם מיליון ילדים צווחים וריח של צ'יפס, בלי סטרס של לאיזה אטרקציה ניסע היום ואיפה ניתקע בתור עם עוד אלף הורים וילדים מעצבנים. Read More

Wild

יום אחד החליט אחי להתפטר מהעבודה, לארוז את כל הבית שלו, להעביר את הכל למחסן בפאתי לונדון, לארוז תיק עם אוהל ושתי חולצות ונעלי הליכה, ולקחת מטוס לנקודה הראשונה במסלול של שביל הרכס הפסיפי, 4,286 ק"מ של הליכה ברגל. Read More

האזור הכחול

סטמטיס מוראיטיס מהאי איקריה עבר לארה"ב בצעירותו, נישא ונולדו לו שלוש בנות. הם גרו בבית מרווח בפלורידה. בגיל 60 אובחן אצלו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נתנו לו פחות משנה לחיות.
הוא החליט לחזור עם אשתו ליוון, לאי איקריה שם נולד, כדי שהוצאות הקבורה, שהיו יקרות נורא בפלורידה, לא יפלו עליה.
מוראיטיס ואלפיניקי עברו לגור אצל הוריו הקשישים, בבית קטן בלב הכרמים. Read More

כמו אל מים

נחל דן, שמימיו הם הקרים ביותר גם באמצע הקיץ, עוזב את השצף התכול הסוער שלו בכניסה לקיבוץ דפנה.
בתוך הקיבוץ, בין כרי דשא ירוקים ועצים מצלים, הוא זורם שקט ורגוע, ומימיו הקרירים נאספים לברכות עגולות ושקופות, המזמינות כל עובר בשביל לטבול את רגליו, לשטוף את פניו ולהתרענן. Read More

חלב ודבש

בכל חג שבועות השולחן שלנו עמוס.
על המפה הלבנה מונחים שבלולי ענק של בורקס תורכי פריך עם תרד וגבינות, מיני מאפים קטנים ומלוחים,
פלפלי שושקה אדומים מוחמצים בבלסמי, חצילים שרופים עם פטה ושום, סלט עלים גדול עם ג'רג'יר ופרוסות תפוחי עץ חמצמצים, ציזיקי צונן עם שמיר ושום ונענע, מגש עץ עצום עם גבינות צאן וכבשים מכל המחלבות הכי טובות, יין צונן מרמת הגולן.

אבל כתר השולחן הוא קערה גדולה ולבנה עם כל הפירות החדשים של הקיץ. אמי מברכת עליהם אחד אחד.
על הענבים הירוקים, שציפתם פציחה וטעמם ירוק ומתוק, על האפרסקים הורודים, שקליפתם רכה וקטיפתית וטעמם בושם, על הדובדבנים המבריקים המחשבים להתפקע בעסיס אדום, ועל המשמשים הראשונים, הכתומים, שטעמם חמוץ מתוק וקליפתם נעימה כמו עור של תינוק.

אמי מברכת על כל פרי והוא עובר בין כולנו ואנחנו טועמים. הברכות האלו לפירות הראשונים של הקיץ הופכות כל ביס למשמעותי. זה לא סתם ענבים ולא סתם אפרסק, הם ראשוניים, וטעמם עז ומתוק יותר, וכך הרגע הזה סביב השולחן הופך משנה לשנה מיוחד מאוד. כי הרי החיים הפכפכים, הכל שביר ועם זאת כל כך יפה.
והדברים האלו, הברכות הקטנות לפני שמסתערים על השולחן, הם טקס מקסים וקטן שכמו הגשם הראשון אחרי קיץ שחון ויבש, מביאים לנו ברכה, משרים עלינו מן הטוב.

אין חג נפלא יותר מחג השבועות. זה חג של שפע, של שמחה בתנובת הארץ ושל טעמים פשוטים וטריים. שפע של גבינות, יין ומאפים, שפע של טעמי בלקן ומזרח-תיכון ובריזה של ים שמתערבבת עם שדות צהובים של חיטה וירוק של אשכולות ענבים מתפקעים.
אין מה לומר, הארץ שלנו בורכה בשפע מדהים מכל טוב. המחלבות, היקבים, המכוורות. אנחנו ממוזלים שנפל בחלקנו העושר המדהים הזה, האוכל הפשוט והטוב מתנובת הארץ. האוכל הכי טעים.

ולכן בחג הזה לפני שאתם אוכלים ונהנים מכל האוכל הטעים הזה, תעצרו רגע להודות.
תודה על השפע שנפל בחלקנו. תודה על כל הדברים הקטנים והטובים שאנחנו זוכים כל שנה להתענג עליהם, כאילו זו הייתה הפעם הראשונה. תודה על שולחן מלא כל טוב לכל איש ואישה ולכל ילד וילדה באשר הם.



אצבעות פילו עם גבינת עיזים, טימין ודבש
(ל-20 מנות)

קשה לתאר את הביס המושלם של הדבר הזה. גליל זהוב שמתפצח בפה, עם גבינת עיזים נימוחה, נגיעה של טימין ומתיקות עדינה של דבש פרחוני. מנה שהיא קלה מאוד להכנה, יפהפיה ונחטפת.

10 ריבועי עלי פילו (אפשר לקנות חתוכים כבר לריבועים, או לחתוך כל עלה גדול ל-4)
1 גליל גבינת עיזים
10 ענפי טימין טרי
דבש איכותי
שמן זית להברשה

על גבי נייר אפיה מניחים ריבוע של עלה פילו. מברישים את כולו בשמן זית בשכבה דקה.
מזלפים דבש (חצי כף לערך לכל עלה), ומפזרים עלי טימין ללא הגבעול.
בתחתית הדף קורעים פיסות של גבינת עיזים, ומגלגלים לגליל ארוך ומהודק.
מניחים על גבי נייר אפיה בתבנית.
מגלגלים כך את יתר הדפים. מחממים תנור ל-180 מעלות. כשהתנור חם אופים עד להזהבה עמוקה, כ-15-20 דקות. מגישים חמים לצד פירות חדשים.


אתם חייבים לטעום את הדבש המגובש של מכוורת עין חרוד. מזמן לא היה לי במטבח דבש כל כך נהדר.
הוא סמיך אך לא יבש, ונמרח בקלות על לחם, הוא טעים כמו שהוא ומרגיש כמו פצצת ויטמינים פרחונית ומענגת.
הדבש המגובש הוא דבש שלא חומם ולכן הוא שומר בצורה מושלמת על הויטמינים, המינרלים ואחוז גבוה של פרופוליס ואבקת פרחים.
דבש אבוקדו מביא טעם עשיר ומלא, דבש שיזף מביא טעם פרחוני ונפלא, ודבש הדרדר מביא את כל הקיץ לפה, עם טעמים של משמשים ראשונים ופריחה. תענוג.

דבש טהור מגובש / מכוורת עין חרוד

תחת גפנו

יש דברים שהם פשוטים כל כך שהם גורמים לי להיות בשקט. כך זה עם שיר שנוגע, כך זה עם צירוף טעמים שגורם לי להרהר בהם עוד הרבה זמן אחר כך. הפעם היתה זאת מנה רעננה שתיבולה פשוט כל כך וטעים כל כך עד שימים לאחר שטעמתי ממנה רציתי עוד.
אני כבר מזמן לא אוהבת מסעדות. פעם התגאיתי בטעם האנין שלי ומנות מורכבות ודקדנטיות היו משהו להתפאר בו. עם השנים מסעדות יוקרה ומנות מורכבות ומלאות חמאה פשוט שעממו אותי. לעומתן, אוכל פשוט וצבעוני, אוכל שורשי ומקומי תמיד היה משמח אותי ומגרה אותי פי עשרת מונים.

יש משהו הרבה יותר מסעיר מלשבת במטבח של איזו סבתא דרוזית מאשר במטבח של מסעדת שף. האותנטיות, הידיים, הקרבה לאדמה ולעונות ולמה שגדל כאן. הדברים האלו לא יכולים להיספר בכוכבי מישלן, פשוט כי הם הרבה מעליהם. נכון, למסעדות יש את הקסם שלהן אבל הפשטות של הדברים והטריות שלהם תמיד יהיו הרבה יותר נוגעים ללב.

המנה ששבתה אותי וגרמה לי להרהר בה היתה פוקאצ'ה שנאפתה בטאבון עצים ועליה הונח סלט חמצמץ של עלעלי גפן טריים שנקטפו מהסוכה ושומר פרוס דק, מעליהם כפות נדיבות של שמנת חמוצה וקצח זרוי.
חמצמצות העלים, הקריספיות של הפוקאצ'ה הלוהטת, הטריות והפשטות של התיבול היו בעיני שילוב שהוא לא פחות מגאוני.

בפסטיבל האוכל של מטה יהודה בעמק האלה תמצאו הרבה אנשים שעושים אוכל טוב, צבעוני ומגרה.
עדי ומשה עזבו לפני שנים את המרכז ואת כל מה שקשור בו וחלמו על בית שיוכלו לארח בו אנשים לאוכל מקומי, עונתי, אוכל של אדמה ונוף. לחולמים כמוהם, שמחכים שנים, עונה אחר עונה, מגיע שחלום כזה יתגשם.
והוא באמת התגשם ובענק.
מול נוף משגע של עמק האלה, בין סוכת גפנים ומטע זיתים, בין גינת ירק ולול תרנגולות ועצי חרוב ולימון, עומד הטאבון שהם בנו לבד, וממנו יוצאות פוקאצ'ות נפלאות, בשילוב טעמים מקומי נהדר.
אם אתם אוהבים נוף ישראלי פתוח ואוכל מקומי ושמח, זה המקום.

תמצאו כאן פוקאצ'ה קארדי עם לוף מקומי שנקטף ובושל על מדורה במשך שעות, בליווי גבינה צ'רקסית מעושנת של חוות צוק השכנה, פוקאצ'ה עם לבנה וחציל שרוף עם אזוב קלוי, פוקאצ'ה הודית עם תבשיל אלו-גובי בליווי יוגורט, כוסברה ונענע, הפוקאצ'ה הרעננה הנהדרת עם סלט עלי הגפן, פוקאצ'ה מתוקה עם תבשיל פירות יבשים מרוקאי עם טחינה גולמית ואגוזים, ועוד טעמים מגרים ושורשיים. יש גם בירה וסיידר מקומיים, ולימונדה קרה, והרבה נוף והרבה פשטות.

הפשטות הזאת היא בעיני כמו זיכוך שלוקח שנים להגיע אליו. להיות אדם פשוט, להיות קרוב לאדמה ולעבוד בתנובת ידייך. לא לשחק את המשחק המתיש והמטומטם של מרדף אחרי האוטו החדש והבגדים והבית במשכנתה והמאמץ הדבילי שכולם עושים להרשים אחד את השני ואת עצמם בפייסבוק. אנשים ממש חיים במאמץ עילאי להראות מה הם קנו והשיגו והם מצלמים את עצמם כל יום ומעלים לפייסבוק כדי לספור לייקים. זוגות מברכים אחד את השני ליום הנישואין בפייסבוק במקום להגיד את זה זה לזו בפרטיות.

ומנגד יש אנשים כאלו, כמו עדי ומשה, שחיים את החיים קרוב לאדמה ובונים את החלומות שלהם אבן אחר אבן והם בעיני ללא ספק אלו שניצחו את המשחק. וכשאני בתוך זה, בתוך הטעמים והנוף, מתבוננת בהם לשים את הבצק ומתבלים ושולפים פוקאצ'ות לוהטות מהטבון שלהם, ואנשים אוכלים את מעשה ידיהם ונהנים מול הנוף שהם חלמו אותו כל כך הרבה זמן, אני מתמלאה שקט טוב, של השראה ושל גילוי.
וגם שמחה גדולה שאנשים כאלו הם חלק מחיי.


עלי הגפן לא יצאו לי מהראש בחמצמצות הנהדרת שלהם, והייתי חייבת לעשות גרסה ביתית של סלט רענן וחמצמץ, שאין מתאים ממנו לימים החמים האלו. עלי הגפן צומחים עכשיו בחצרות הבתים ובצידי הדרכים ובשדות. קטפו את הקטנים והרכים שבהם ושמרו במקרר עד להכנת הסלט.

סלט עלי גפן חמצמץ
חופן גדול של עלי גפן רכים וטריים, שטופים ומיובשים על מגבת מטבח נקייה
חצי תפוח ירוק, פרוס לפרוסות דקות
5 עלי חסה ערבית מלב החסה, שטופים ומיובשים
חופן עלי תרד או רוקט
מיץ מחצי לימון
מלח גס לתיבול
שמן זית

קורעים את עלי הגפן, החסה והתרד, מפזרים את פרוסות התפוח. סוחטים מעל הכל חצי לימון, זורים מלח גס ושמן זית ומערבבים בידיים בעדינות. אוכלים מיד, עם יוגורט חמצמץ ופוקאצ'ה חמה.

יוגורט סמיך
יוצקים גביע יוגורט על מסננת מצופה בבד גאזה, מניחים בקערה במקרר כדי שכל הנוזלים יתנקזו, כחצי שעה לפחות. כך מקבלים יוגורט סמיך ונהדר.

פוקאצ'ה בעלי אורגנו ושמן זית
1/2 1 כוסות קמח כוסמין מלא
1 כוס מים
1 כף שטוחה שמרים יבשים
רבע כפית מלח הימליה
רבע כוס שמן זית
עלים מענף עלי אורגנו או זעתר

שמים בקערה קמח, יוצרים גומה ומוסיפים אליה את השמרים. יוצקים מים ושמן ומערבבים. מוסיפים מלח ועלי אורגנו ולשים לבצק קצת דביק. מניחים לבצק לנוח חצי שעה בקערה משומנת.
על גבי נייר אפיה משומן משטחים את הבצק לעובי 1 ס"מ. מורחים עוד שמן זית מעל. יוצרים גומות עם האצבע, מכסים במגבת ומתפיחים עוד כחצי שעה – שעה.

בינתיים מחממים תבנית בתנור על חום גבוה – 250 מעלות. כשהתנור חם והפוקאצ'ה תפוחה, מנמיכים ל-220 מעלות, מעבירים את הפוקאצ'ה עם נייר האפייה לתבנית החמה, ואופים כעשרים דקות, עד להשחמה קלה ותחתית שזופה ונוקשה. מזלפים עוד שמן זית ומלח גס מעל, מגישים חם.


אל תפספסו את פסטיבל האוכל של מטה יהודה, ובמיוחד לא את הפוקאצ'ות של עדי ומשה במושב אביעזר.
שבת ה-12.5 ושבת ה-19.5, מ-10:00 עד 17:00
עדי יוגב טאבון מקומי – מושב אביעזר
052-5993340 / 052-5446584

שנת הגנן

לגרף את האדמה הכבדה מגשם ולראות איך הזרעים שזרעת נובטים. שהשמש הצליחה לגדל את העגבניות מזרע קטנטן לשיח גבוה ומלא אשכולות של עגבניות. תכף השמש תחמם מספיק בשביל לגרום לכל אשכול כזה להאדים או להצהיב כמו שרשרת של סוכריות נוצצות. אין סיפוק גדול יותר מזרע קטן שזרעת ונבט והפך למשהו צומח, בעל חיים, מניב.

אני בוחנת את הגינה הקטנה כל יום. המון זרעים ישנים בתוכה ואני מחכה כל יום לראות מי נובט אצלי.
גינה זה לא רק תחביב, זאת השקפת עולם ודרך חיים. בספרו "שנת הגנן" קארל צ'אפק מספר שמי שמתחיל מעציץ קטן לאט לאט מתמכר ומעט האדמה שחודרת לו מתחת לציפורן זורמת לו בגוף וממכרת אותו. הגנן מתחיל להתעניין בזנים של פרחים וירקות ומתחיל להזמין זרעים, ולפני שהוא מבין את זה הוא כבר מכור.

למי שיש גינת ירק או אדנית מלאה במיני צמחים ופרחים הצומחים בערבוביה לא הגיונית ומסודרת, יודע את תמצית הזן. כי למי שזורע ומצפה, יש את אורך הרוח ואת הסבלנות לדעת שהכל עומד במקומו הנכון.
לכל דבר יש סדר פנימי, וכל דבר יצמח בזמן שלו.
אני נובטת באביב. והגינה הקטנה שלי, שחלקה קרקע חומה מלאה בזרעים ישנים המצפים לנבוט, וחלקה שיחי עגבניות פרועות במיני צבעים, עלי תרד ותפוחי אדמה גדולים, הגינה הזאת היא המצפן שלי, השקט הפנימי, המרגיע המיידי.

בכל פעם שיש לי שעה פנויה ושקטה, בכל פעם שקשה לי לחכות או שדברים לא הולכים כמו רציתי, אני עומדת בגינה, חופרת קצת, משקה, זורעת עוד משהו. אחרי חצי שעה קרוב לאדמה הקווים מתיישרים ושמש אביב זורחת לי בבטן. הכל במקום שלו. הכל בקצב הנכון. הכל קורה כמו שהוא צריך לקרות.

כמו שאנחנו לא חופרים באדמה כדי לראות אם הזרעים שזרענו כבר נובטים, כך גם לחלומות שלנו יש לתת את הזמן לנבוט, ולא לשאול ולתהות למה הדברים לא קורים. אנחנו נוטים לחשוב שבזמן שהאדמה חומה וריקה כלום לא קורה. אבל זה לא נכון, כי מתחת לפני השטח הזרעים נבקעים ומתחילים להוציא שורשים, וכך קורה עם כל מה שאנחנו זורעים בחיינו. אנחנו צריכים לתת לזה להיות. ויום אחד נסובב את הראש והחלום הלא מושג הזה, הערפילי, פשוט יהיה שם. וכך הלאה והלאה, לעוד חלום ועוד אחד, זרעים שאנחנו זורעים ושיום אחד ינבטו,
מביאים איתם עוצמה שקטה של מי שמחכה בסבלנות וקוטף, בזמן הנכון, את הפירות.


גאלט הוא בין המנות שאני הכי אוהבת, כי הבצק שלו פריך עד נשבר בכל ביס, והתוך שלו ארומתי ומלא בכל טוב של אותה עונה. והכי חשוב, הוא לא מנסה להיות יפה ועדיין יש בו כל כך הרבה יופי.

גאלט עגבניות שרי, זוקיני ועשבי תיבול
שילוב של טימין ורוזמרין, פטה ועגבניות שרי צרובות הוא שילוב מנצח

לבצק
2 כוסות קמח כוסמין מלא
1/3 כוס שמן זית
1/4 כוס גבינה קשה מגורדת (מנצ'גו, פרמז'ן או אמנטל)
1/4 כפית מלח הימליה
2-3 כפות מים קרים

למילוי
כוס וחצי עגבניות שרי בכל הצבעים פרוסות לאורך ולפרוסות (גם וגם)
50 גר' פטה
חצי בצל סגול פרוס לפרוסות
1 זוקיני פרוס לפרוסות דקיקות (במקלף)
ענף אורגנו – רק העלים
כמה מחטי רוזמרין קצוצות קטן
קורט מלח הימליה

מחממים תנור ל-220 מעלות.
מערבבים את כל חומרי הבצק לכדי בצק מעט מתפורר. אם הוא ממש יבש הוסיפו עוד מים. כף בכל פעם.
מרדדים את הבצק לעלה דק (1/2 ס"מ) בין שני דפי נייר אפייה. מסירים את נייר האפייה העליון ומעבירים את הבצק עם נייר האפייה התחתון לתבנית.
מסדרים מעל שכבות של עגבניות, בצל וזוקיני, מפזרים מלח ועשבי תיבול. מפוררים פטה מעל.
מקפלים את שולי הבצק פנימה ומזלפים מעל הכל (כולל הבצק) מעט שמן זית.
אופים בתנור למשך חצי שעה עד שהעגבניות נאפות. מעבירים לגריל ואופים עוד חמש דקות להזהבה של הבצק וחריכה עדינה של הירקות. מגישים חם לצד סלט עלים ויוגורט חמצמץ.


קמח חדש ישן מופיע במדפים – קמח מחיטת אינקורן, חיטה עתיקה הנחשבת מזון על.
הקמח מתקתק ונעים לעבודה. המאפינס אגוזים שיצא מהתנור היה ריחני במיוחד ונחטף חם.
חיטת אינקורן היא החיטה הראשונה והעתיקה ביותר שידועה למדענים ונחשבת לחיטה הראשונה שידע האדם – חיטת הבר. היא נחשבת לחיטה הראשונה שתורבתה ע"י האדם. גרעינים של חיטת הבר, הזן הפראי, מתועדים לראשונה בסביבות שנת 7,500 לפני הספירה. עדויות לגידולים של אינקורן נמצאו באזורים ההרריים של דרום-מזרח טורקיה. האינקורן שונה מהחיטה המודרנית, ובדומה לחיטים העתיקות כאמר וכוסמין, היא מסווגת כ"חיטה מכוסה". חיטת האינקורן משגשגת באדמה שרוב סוגי החיטים אינם יכולים להתקיים עליה. למרות שחיטת איינקורן גדלה בשפע לפני אלפי שנים, היום הגידול מוגבל לאזורים מצומצמים – מרוקו, צרפת, טורקיה וחלק מרוסיה.

קמח אינקורן / הטחנות הגדולות של א"י

 

 

החיים הם בונבוניירה

סבתא שלי הצרפתיה ידעה לבחור את הדברים הכי טובים. היא היתה פריזאית אמיתית.
תמיד מאופרת, מבושמת, מטופחת, לבושה הכי הכי. יודעת הכל על תרבות ואומנות ובישול ואופנה.
היא נהגה לשלוח לנו חבילות בריח לבנדר ובפנים היינו מוצאים את כל נפלאות פריז ארוזים באריזות נייר מבושמות ומרשרשות. Read More

אילת

לקחת מטוס מחורף לקיץ. באמצע יום, עם מזוודה קטנה.
להביט על העננים מלמעלה. לעצום עיניים. לתת לשמיכה הלבנה והסמיכה הזו לנתק אותך.

לנחות בקיץ חמים ולהכנס למונית שתיקח אותך לאחד המלונות הרחוקים מהעיר. קרוב לטאבה, איפה שקו ההרים מתחבר למים.
לצנוח אחורה. לתת להכל להקיף אותך. לפנק, להרגיע. שלווה סטואית, עמוקה. שלווה מידית. Read More

אמזונה

האגדות מספרות כי לפני יותר מ-2,500 שנה נשבו רוחות קרב שהביאו איתן שמועות על נשים לוחמות רכובות על סוסים, נשים בהירות שיער, חסונות וגבוהות, יפהפיות ובהירות עיניים, שנלחמו בשדות הקרב והביסו צבאות של גברים. היוונים חרטו את דמותן על כדים עתיקים והסופרים היוונים סיפרו על אכזריותן, אומץ ליבן ויופיין יוצא הדופן. Read More

Hygga הוגה

דוח האושר העולמי לשנת 2016 קבע כי אזרחי דנמרק הם האנשים המאושרים ביותר בעולם, ומדובר במדינה השרויה בחורף כמעט תמידי. בשנה האחרונה נחשף העולם כולו לתרבות מעוררת קנאה של הדנים: ההוּגָה.
"הוגה" היא מילה דנית שהפכה לדרך חיים של ממש. היא מתארת אורח חיים המתענג על הדברים הקטנים והמנחמים בחיים. Read More

הלב

אני עומדת במטבח. יש כרובית יפה ומתחיל להיות קר בחוץ אז אני מחליטה להכין מרק. בימים האלו הלב שלי נתון במחשבות. אני חושבת על התפקיד הזה של להיות הלב של הבית.
אנחנו נוטים להרגיש אשמה בתקופות שהן לכאורה לא פרודוקטיביות. צמתים, סוף של עבודה, מן שומכלום שנמצא בהכל ועדיין היום מלא. ואיך זה שהעבודה הזו, הסוחטת ביותר, המתישה והמתגמלת ביותר של להיות אמא, לא נחשבת עבודה בכלל.

איך זה שכל הדברים הקטנים – הכביסה, לגזור להם ציפורניים, לבדוק אוזניים, להחליף ארון מקיץ לחורף, להתעורר בלילה מבכי וחום, לנקות שלוליות של גמילה מהשטיח עוד פעם ועוד פעם, לבשל אוכל חם ומזין. איך כל אלו לא נספרים בעולם שלנו בכלל. נשים עושות מאמצי על להיות גם אמא וגם עובדת מצטיינת, פרודוקטיבית, להביא משכורת נאה הביתה, כזו ששווה למשכורת של המפרנס השני, אחרת כל המערך העדין הזה בשנייה נוטה על צדו, והמפרנס הופך להיות החשוב, זה שבלעדיו לא יכול להתקיים כלום.

יש נטייה כזו בעולם שלנו לא להחשיב את המשרה הזו, התובענית מכולן, זו שבה הפסקת קפה קורית לא כל יום בארבע עם החבר'ה במשרד, אלא שנתייים אחרי שהם נולדים כי למי יש רגע לשבת בכלל. זו שבה את נראית מהוהה ומחוקה יותר ימים משאת לא. ויזואלית, יש בזה משהו מנמיך, משהו נחות. והלחץ השקט לממש את עצמך לא רק כאמא, לעשות משהו, להביא כסף, להיות בין אנשים נורמלים שהם לא האמהות בקוקו וטרנינג. בתקופות שבהן הייתי רק אמא תמיד הרגשתי אשמה שאני לא כל הדברים האחרים. פרודוקטיבית, משיגה, פורה, יוצרת, דוחפת, יוזמת.

באנגליה שבע מתוך עשר נשים עושות מאמצי על להיות האישה המושלמת. שמונים אחוז לא מרגישות טוב עם עצמן. זה קורה בכל העולם. חברת SANCTUARY SPA לקחה על עצמה את המשימה לגרום לנשים להירגע, לנשום ולשחרר. והם יצרו סרטון מופלא, סרטון חובה לכל אישה על הצורך פשוט להיות. ולהיות גאה בזה. אחרי שתראו אותו תרגישו איך נוזלות לכם דמעות של תודה ואתן מתחילות לנשום שוב. ובעיני, הוא מיועד גם לאלו שאינם בבית וחוזרים מאוחר.

סוף סוף בחיים שלי הגעתי למקום שבו יש תקופות, לפעמים ארוכות, שבהן אני רק מקפלת, שוטפת, דואגת ומבשלת. אני רק מחבקת ושרה שירים ועושה אמבטיות. ואני לא שום דבר אחר. אפילו לא בקצת. ואני שמחה בהן. אני רגועה. אני לא מרגישה אשמה ולא פחות ולא חסרת אמביציה ובטח שלא עצלנית.
נכון, זה דורש תמיכה מפרנסת ויש ימים שזה נפיץ מאוד, המעמד הזה, במיוחד בחודש שיש פתאום המון הוצאות ועול הפרנסה נופל על צד אחד.

אבל הבחירה בלהיות אמא ולהיות שם היא בחירה גם לעמוד מול הגלים האלו, ולדעת, שאחרי תקופה כזאת גם בי יתעורר הצורך להיות משהו מלבד אמא. ואז הכל קורה שוב, פגישות ויצירה וכסף וקצת פחות להיות בבית ואוכל שהקפאתי וחיממתי וגעגוע דחוף לחבק, להרים, לנשק.

ואני רוצה רגע להעניק את הכתר הזה ללב הפועם של הבית, לאמהות שדואגות שהכל יתגלגל – מכובס, נקי, נעים וטעים. שהילדים יהיו רגועים ושמחים ושמורים. אני רוצה לתת להן את הכבוד, את הגאווה, את היופי בבחירה הקשה הזו.

הכרובית נצלית בתנור והיא זהובה וקורנת. בחוץ מתחילה רוח ואני אוספת את הסווטשירטים שהקטנות לא יתקררו למטה. אני טוחנת את הכרובית הצלויה ומוסיפה ירוקים מהאדנית שלי וריח טוב וכבד מתפשט בבית. כשנחזור יהיה לנו מרק חם. וזה הכל עכשיו. זה הכל. וזה כל העולם.



מרק כרובית קטיפתי

1 כרובית בינונית
2 תפוחי אדמה
1 ראש שום
1/4 כוס שמן זית
מלח גס
2 כוסות חלב
1/4 כוס גבינת אמנטל / גרוייר / מנצ'גו מגורדת
חופן עירית קצוצה ועלי אורגנו טריים קצוצים

מפרקים את הכרובית לפרחים, קולפים תפוח אדמה וחותכים לפרוסות.
מעבירים לקערה גדולה יחד עם ראש השום ומוסיפים שמן זית ומלח גס. מערבבים היטב בידיים. מפזרים על תבנית עם נייר אפיה. אופים בתנור על 240 מעלות עד שהכרובית זהובה ותפוחי האדמה רכים, כ-30-40 דקות.

מעבירים לסיר, מוסיפים 2 כוסות חלב, טוחנים בבלנדר סטיק את הירקות עם החלב למרק חלק וסמיך. אם הוא סמיך מדי מוסיפים מים עד לסמיכות הרצויה. מוסיפים מלח, פלפל שחור וגבינה מגורדת. מבשלים על אש בינונית כרבע שעה עד לאיחוד כל הטעמים. מגישים עם עירית ואורגנו קצוצים.



הגיע הסתיו וזה הזמן להכין בבית חמאות אגוזים וגרעינים מכל הסוגים

בסתיו המטבח שלי מלא צנצנות של חמאות כאלו, וחוץ מלמרוח אותן בסנדביץ' לילדים אני אוהבת להכין מהן רטבים ומאפים ולהוסיף כף לפנקייקים ודייסות.

הכנת חמאות בבית קלה מאוד והיתרון הגדול הוא שהן יעלו לכם רבע ממה שתקנו בחנות ויתנו למשפחה שלכם המון בריאות. לחמאת בוטנים ולחמאות בכלל יצא שם רע ובצדק כי המוצרים התעשייתיים עתירים בסוכר ובשומן רווי. במה שתכינו בבית, לעומת זאת, יש הרכב מנצח של פחמימה מורכבת, חלבון ושומן איכותי. בדיוק כמו בשמן זית, גם בחמאת בוטנים יש חומצות שומן איכותיות ברמה גבוהה, ושפע של נוגדי חמצון.
בזרעי דלעת תמצאו הכל ויותר – מגנזיום, זרחן, ברזל, נחושת, אבץ וויטמין K. יש בזרעים אלו כ-30% חלבון, וחשוב מזה – זרעי דלעת תורמים לפריון וישמרו על הילדים שלכם מהידבקויות בתולעי מעיים.

חמאת בוטנים

200 גר' בוטנים קלופים יעלו לכם כ-6 ש"ח ויתנו לכם צנצנת גדולה של חמאת בוטנים ממכרת. אפשר להכין גם עם בוטנים טבעיים בקליפתם, החמאה תצא יותר אגוזית בטעמה.

2 כוסות בוטנים קלופים טבעיים
1/4 כפית מלח אטלנטי
1 כפית דבש

מחממים תנור ל-180 מעלות.
מפזרים בוטנים על גבי נייר אפיה ואופים כרבע שעה או עד שריח של בוטנים מתפשט והם בצבע זהוב עמוק.
מעבירים מיד למעבד מזון וטוחנים עד לקבלת ממרח חלק, בין 15-20 דקות. שומרים בצנצנת זכוכית אטומה במקום קריר ויבש.

חמאת זרעי דלעת

200 גר' זרעי דלעת יעלו כ-10 ש"ח ויתנו צנצנת של חמאה דחוסה גולמית שנפתחת כמו טחינה לרטבים קטיפתיים במיוחד.

2 כוסות זרעי דלעת קלופים טבעיים
1/4 כפית מלח אטלנטי
1 כפית דבש

טוחנים במעבד מזון עד לקבל בצק רך, בין 15-20 דקות. שומרים בצנצנת זכוכית אטומה במקום קריר ויבש.
אפשר להוסיף שמן זית עד שהוא נפתח למרקם הדומה לטחינה.

 

 

קל

מכירים את אלו שהכל הולך להם קל?
למצוא דירה? אין בעיה, מוצאים תוך שלושה ימים. חניה בשוק לוינסקי ביום שישי בצהרים? הופ, הנה אחת ממש גדולה. להחליט על חופשה? חמש דקות ושני קליקים במחשב. המקרר ריק וצריך ללכת לסופר? שהשליח יזיע.

החופש הגדול היה ללא ספק מוקדש השנה לתהייה בסוגיה הזאת. יש אנשים שהולך להם קל. Read More

להיות היידי

יש דברים פשוטים כמו לחם וחלב, שצריכים להישאר תמיד כך. פשוטים. נגישים לכל.
הקטנה שלי רוצה חלב. כל הזמן. היא פותחת לבד את המקרר ומוציאה בשתי ידיים קטנות קרטון חלב שגודלו חצי ממנה. היא גומעת מהכוס שלה חלב ודורשת עוד. Read More

עור

העור של הבנות שלי קטיפתי וחלק כמו קליפה של מישמש בתחילת הקיץ.
לבן וחלבי, העור שלהן מתרפק סביבי בקפלי ילדות מתוקים ואני נושמת אותו עמוק.
כפות רגליים חלקות, יוצאות לאט לאט מגבולות גודל כף היד שלי. הן גדלות כל כך מהר.
שום קמט, שום כתם. העור הוא ספר חלק שעדיין לא נכתבו בו קורות חייהן. Read More

מאפי הקינמון של אמירים

אם מזדמנים לכם יומיים פנויים, סעו לאמירים.
עכשיו, רגע לפני פסח העמוס לעייפה במטיילים ובנחלים מלאים באשפה, רגע לפני שכל צימר עולה כמו חופשה לשבוע בברצלונה, רגע לפני שהאביב הקצר מתחלף לקיץ במהירות מסנוורת, עכשיו, כשהכל פורח. Read More

ליהנות

אני הולכת בפארק. הבוקר קפוא והכל ירוק. בחלק הזה של הפארק כמעט ואין אנשים אז אין לי בעיה לעשות פרצופים מוזרים עם הפנים שלי. קר אבל הירוק מרגיע. מלא מלא עשבים של אביב, רכים וחדשים. החוביזה צומחת בכל מקום. Read More