Latest Posts

Wild

יום אחד החליט אחי להתפטר מהעבודה, לארוז את כל הבית שלו, להעביר את הכל למחסן בפאתי לונדון, לארוז תיק עם אוהל ושתי חולצות ונעלי הליכה, ולקחת מטוס לנקודה הראשונה במסלול של שביל הרכס הפסיפי, 4,286 ק"מ של הליכה ברגל. Read More

האזור הכחול

סטמטיס מוראיטיס מהאי איקריה עבר לארה"ב בצעירותו, נישא ונולדו לו שלוש בנות. הם גרו בבית מרווח בפלורידה. בגיל 60 אובחן אצלו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נתנו לו פחות משנה לחיות.
הוא החליט לחזור עם אשתו ליוון, לאי איקריה שם נולד, כדי שהוצאות הקבורה, שהיו יקרות נורא בפלורידה, לא יפלו עליה.
מוראיטיס ואלפיניקי עברו לגור אצל הוריו הקשישים, בבית קטן בלב הכרמים. Read More

כמו אל מים

נחל דן, שמימיו הם הקרים ביותר גם באמצע הקיץ, עוזב את השצף התכול הסוער שלו בכניסה לקיבוץ דפנה.
בתוך הקיבוץ, בין כרי דשא ירוקים ועצים מצלים, הוא זורם שקט ורגוע, ומימיו הקרירים נאספים לברכות עגולות ושקופות, המזמינות כל עובר בשביל לטבול את רגליו, לשטוף את פניו ולהתרענן. Read More

חלב ודבש

בכל חג שבועות השולחן שלנו עמוס.
על המפה הלבנה מונחים שבלולי ענק של בורקס תורכי פריך עם תרד וגבינות, מיני מאפים קטנים ומלוחים,
פלפלי שושקה אדומים מוחמצים בבלסמי, חצילים שרופים עם פטה ושום, סלט עלים גדול עם ג'רג'יר ופרוסות תפוחי עץ חמצמצים, ציזיקי צונן עם שמיר ושום ונענע, מגש עץ עצום עם גבינות צאן וכבשים מכל המחלבות הכי טובות, יין צונן מרמת הגולן.

אבל כתר השולחן הוא קערה גדולה ולבנה עם כל הפירות החדשים של הקיץ. אמי מברכת עליהם אחד אחד.
על הענבים הירוקים, שציפתם פציחה וטעמם ירוק ומתוק, על האפרסקים הורודים, שקליפתם רכה וקטיפתית וטעמם בושם, על הדובדבנים המבריקים המחשבים להתפקע בעסיס אדום, ועל המשמשים הראשונים, הכתומים, שטעמם חמוץ מתוק וקליפתם נעימה כמו עור של תינוק.

אמי מברכת על כל פרי והוא עובר בין כולנו ואנחנו טועמים. הברכות האלו לפירות הראשונים של הקיץ הופכות כל ביס למשמעותי. זה לא סתם ענבים ולא סתם אפרסק, הם ראשוניים, וטעמם עז ומתוק יותר, וכך הרגע הזה סביב השולחן הופך משנה לשנה מיוחד מאוד. כי הרי החיים הפכפכים, הכל שביר ועם זאת כל כך יפה.
והדברים האלו, הברכות הקטנות לפני שמסתערים על השולחן, הם טקס מקסים וקטן שכמו הגשם הראשון אחרי קיץ שחון ויבש, מביאים לנו ברכה, משרים עלינו מן הטוב.

אין חג נפלא יותר מחג השבועות. זה חג של שפע, של שמחה בתנובת הארץ ושל טעמים פשוטים וטריים. שפע של גבינות, יין ומאפים, שפע של טעמי בלקן ומזרח-תיכון ובריזה של ים שמתערבבת עם שדות צהובים של חיטה וירוק של אשכולות ענבים מתפקעים.
אין מה לומר, הארץ שלנו בורכה בשפע מדהים מכל טוב. המחלבות, היקבים, המכוורות. אנחנו ממוזלים שנפל בחלקנו העושר המדהים הזה, האוכל הפשוט והטוב מתנובת הארץ. האוכל הכי טעים.

ולכן בחג הזה לפני שאתם אוכלים ונהנים מכל האוכל הטעים הזה, תעצרו רגע להודות.
תודה על השפע שנפל בחלקנו. תודה על כל הדברים הקטנים והטובים שאנחנו זוכים כל שנה להתענג עליהם, כאילו זו הייתה הפעם הראשונה. תודה על שולחן מלא כל טוב לכל איש ואישה ולכל ילד וילדה באשר הם.



אצבעות פילו עם גבינת עיזים, טימין ודבש
(ל-20 מנות)

קשה לתאר את הביס המושלם של הדבר הזה. גליל זהוב שמתפצח בפה, עם גבינת עיזים נימוחה, נגיעה של טימין ומתיקות עדינה של דבש פרחוני. מנה שהיא קלה מאוד להכנה, יפהפיה ונחטפת.

10 ריבועי עלי פילו (אפשר לקנות חתוכים כבר לריבועים, או לחתוך כל עלה גדול ל-4)
1 גליל גבינת עיזים
10 ענפי טימין טרי
דבש איכותי
שמן זית להברשה

על גבי נייר אפיה מניחים ריבוע של עלה פילו. מברישים את כולו בשמן זית בשכבה דקה.
מזלפים דבש (חצי כף לערך לכל עלה), ומפזרים עלי טימין ללא הגבעול.
בתחתית הדף קורעים פיסות של גבינת עיזים, ומגלגלים לגליל ארוך ומהודק.
מניחים על גבי נייר אפיה בתבנית.
מגלגלים כך את יתר הדפים. מחממים תנור ל-180 מעלות. כשהתנור חם אופים עד להזהבה עמוקה, כ-15-20 דקות. מגישים חמים לצד פירות חדשים.


אתם חייבים לטעום את הדבש המגובש של מכוורת עין חרוד. מזמן לא היה לי במטבח דבש כל כך נהדר.
הוא סמיך אך לא יבש, ונמרח בקלות על לחם, הוא טעים כמו שהוא ומרגיש כמו פצצת ויטמינים פרחונית ומענגת.
הדבש המגובש הוא דבש שלא חומם ולכן הוא שומר בצורה מושלמת על הויטמינים, המינרלים ואחוז גבוה של פרופוליס ואבקת פרחים.
דבש אבוקדו מביא טעם עשיר ומלא, דבש שיזף מביא טעם פרחוני ונפלא, ודבש הדרדר מביא את כל הקיץ לפה, עם טעמים של משמשים ראשונים ופריחה. תענוג.

דבש טהור מגובש / מכוורת עין חרוד

תחת גפנו

יש דברים שהם פשוטים כל כך שהם גורמים לי להיות בשקט. כך זה עם שיר שנוגע, כך זה עם צירוף טעמים שגורם לי להרהר בהם עוד הרבה זמן אחר כך. הפעם היתה זאת מנה רעננה שתיבולה פשוט כל כך וטעים כל כך עד שימים לאחר שטעמתי ממנה רציתי עוד.
אני כבר מזמן לא אוהבת מסעדות. פעם התגאיתי בטעם האנין שלי ומנות מורכבות ודקדנטיות היו משהו להתפאר בו. עם השנים מסעדות יוקרה ומנות מורכבות ומלאות חמאה פשוט שעממו אותי. לעומתן, אוכל פשוט וצבעוני, אוכל שורשי ומקומי תמיד היה משמח אותי ומגרה אותי פי עשרת מונים.

יש משהו הרבה יותר מסעיר מלשבת במטבח של איזו סבתא דרוזית מאשר במטבח של מסעדת שף. האותנטיות, הידיים, הקרבה לאדמה ולעונות ולמה שגדל כאן. הדברים האלו לא יכולים להיספר בכוכבי מישלן, פשוט כי הם הרבה מעליהם. נכון, למסעדות יש את הקסם שלהן אבל הפשטות של הדברים והטריות שלהם תמיד יהיו הרבה יותר נוגעים ללב.

המנה ששבתה אותי וגרמה לי להרהר בה היתה פוקאצ'ה שנאפתה בטאבון עצים ועליה הונח סלט חמצמץ של עלעלי גפן טריים שנקטפו מהסוכה ושומר פרוס דק, מעליהם כפות נדיבות של שמנת חמוצה וקצח זרוי.
חמצמצות העלים, הקריספיות של הפוקאצ'ה הלוהטת, הטריות והפשטות של התיבול היו בעיני שילוב שהוא לא פחות מגאוני.

בפסטיבל האוכל של מטה יהודה בעמק האלה תמצאו הרבה אנשים שעושים אוכל טוב, צבעוני ומגרה.
עדי ומשה עזבו לפני שנים את המרכז ואת כל מה שקשור בו וחלמו על בית שיוכלו לארח בו אנשים לאוכל מקומי, עונתי, אוכל של אדמה ונוף. לחולמים כמוהם, שמחכים שנים, עונה אחר עונה, מגיע שחלום כזה יתגשם.
והוא באמת התגשם ובענק.
מול נוף משגע של עמק האלה, בין סוכת גפנים ומטע זיתים, בין גינת ירק ולול תרנגולות ועצי חרוב ולימון, עומד הטאבון שהם בנו לבד, וממנו יוצאות פוקאצ'ות נפלאות, בשילוב טעמים מקומי נהדר.
אם אתם אוהבים נוף ישראלי פתוח ואוכל מקומי ושמח, זה המקום.

תמצאו כאן פוקאצ'ה קארדי עם לוף מקומי שנקטף ובושל על מדורה במשך שעות, בליווי גבינה צ'רקסית מעושנת של חוות צוק השכנה, פוקאצ'ה עם לבנה וחציל שרוף עם אזוב קלוי, פוקאצ'ה הודית עם תבשיל אלו-גובי בליווי יוגורט, כוסברה ונענע, הפוקאצ'ה הרעננה הנהדרת עם סלט עלי הגפן, פוקאצ'ה מתוקה עם תבשיל פירות יבשים מרוקאי עם טחינה גולמית ואגוזים, ועוד טעמים מגרים ושורשיים. יש גם בירה וסיידר מקומיים, ולימונדה קרה, והרבה נוף והרבה פשטות.

הפשטות הזאת היא בעיני כמו זיכוך שלוקח שנים להגיע אליו. להיות אדם פשוט, להיות קרוב לאדמה ולעבוד בתנובת ידייך. לא לשחק את המשחק המתיש והמטומטם של מרדף אחרי האוטו החדש והבגדים והבית במשכנתה והמאמץ הדבילי שכולם עושים להרשים אחד את השני ואת עצמם בפייסבוק. אנשים ממש חיים במאמץ עילאי להראות מה הם קנו והשיגו והם מצלמים את עצמם כל יום ומעלים לפייסבוק כדי לספור לייקים. זוגות מברכים אחד את השני ליום הנישואין בפייסבוק במקום להגיד את זה זה לזו בפרטיות.

ומנגד יש אנשים כאלו, כמו עדי ומשה, שחיים את החיים קרוב לאדמה ובונים את החלומות שלהם אבן אחר אבן והם בעיני ללא ספק אלו שניצחו את המשחק. וכשאני בתוך זה, בתוך הטעמים והנוף, מתבוננת בהם לשים את הבצק ומתבלים ושולפים פוקאצ'ות לוהטות מהטבון שלהם, ואנשים אוכלים את מעשה ידיהם ונהנים מול הנוף שהם חלמו אותו כל כך הרבה זמן, אני מתמלאה שקט טוב, של השראה ושל גילוי.
וגם שמחה גדולה שאנשים כאלו הם חלק מחיי.


עלי הגפן לא יצאו לי מהראש בחמצמצות הנהדרת שלהם, והייתי חייבת לעשות גרסה ביתית של סלט רענן וחמצמץ, שאין מתאים ממנו לימים החמים האלו. עלי הגפן צומחים עכשיו בחצרות הבתים ובצידי הדרכים ובשדות. קטפו את הקטנים והרכים שבהם ושמרו במקרר עד להכנת הסלט.

סלט עלי גפן חמצמץ
חופן גדול של עלי גפן רכים וטריים, שטופים ומיובשים על מגבת מטבח נקייה
חצי תפוח ירוק, פרוס לפרוסות דקות
5 עלי חסה ערבית מלב החסה, שטופים ומיובשים
חופן עלי תרד או רוקט
מיץ מחצי לימון
מלח גס לתיבול
שמן זית

קורעים את עלי הגפן, החסה והתרד, מפזרים את פרוסות התפוח. סוחטים מעל הכל חצי לימון, זורים מלח גס ושמן זית ומערבבים בידיים בעדינות. אוכלים מיד, עם יוגורט חמצמץ ופוקאצ'ה חמה.

יוגורט סמיך
יוצקים גביע יוגורט על מסננת מצופה בבד גאזה, מניחים בקערה במקרר כדי שכל הנוזלים יתנקזו, כחצי שעה לפחות. כך מקבלים יוגורט סמיך ונהדר.

פוקאצ'ה בעלי אורגנו ושמן זית
1/2 1 כוסות קמח כוסמין מלא
1 כוס מים
1 כף שטוחה שמרים יבשים
רבע כפית מלח הימליה
רבע כוס שמן זית
עלים מענף עלי אורגנו או זעתר

שמים בקערה קמח, יוצרים גומה ומוסיפים אליה את השמרים. יוצקים מים ושמן ומערבבים. מוסיפים מלח ועלי אורגנו ולשים לבצק קצת דביק. מניחים לבצק לנוח חצי שעה בקערה משומנת.
על גבי נייר אפיה משומן משטחים את הבצק לעובי 1 ס"מ. מורחים עוד שמן זית מעל. יוצרים גומות עם האצבע, מכסים במגבת ומתפיחים עוד כחצי שעה – שעה.

בינתיים מחממים תבנית בתנור על חום גבוה – 250 מעלות. כשהתנור חם והפוקאצ'ה תפוחה, מנמיכים ל-220 מעלות, מעבירים את הפוקאצ'ה עם נייר האפייה לתבנית החמה, ואופים כעשרים דקות, עד להשחמה קלה ותחתית שזופה ונוקשה. מזלפים עוד שמן זית ומלח גס מעל, מגישים חם.


אל תפספסו את פסטיבל האוכל של מטה יהודה, ובמיוחד לא את הפוקאצ'ות של עדי ומשה במושב אביעזר.
שבת ה-12.5 ושבת ה-19.5, מ-10:00 עד 17:00
עדי יוגב טאבון מקומי – מושב אביעזר
052-5993340 / 052-5446584

שנת הגנן

לגרף את האדמה הכבדה מגשם ולראות איך הזרעים שזרעת נובטים. שהשמש הצליחה לגדל את העגבניות מזרע קטנטן לשיח גבוה ומלא אשכולות של עגבניות. תכף השמש תחמם מספיק בשביל לגרום לכל אשכול כזה להאדים או להצהיב כמו שרשרת של סוכריות נוצצות. אין סיפוק גדול יותר מזרע קטן שזרעת ונבט והפך למשהו צומח, בעל חיים, מניב.

אני בוחנת את הגינה הקטנה כל יום. המון זרעים ישנים בתוכה ואני מחכה כל יום לראות מי נובט אצלי.
גינה זה לא רק תחביב, זאת השקפת עולם ודרך חיים. בספרו "שנת הגנן" קארל צ'אפק מספר שמי שמתחיל מעציץ קטן לאט לאט מתמכר ומעט האדמה שחודרת לו מתחת לציפורן זורמת לו בגוף וממכרת אותו. הגנן מתחיל להתעניין בזנים של פרחים וירקות ומתחיל להזמין זרעים, ולפני שהוא מבין את זה הוא כבר מכור.

למי שיש גינת ירק או אדנית מלאה במיני צמחים ופרחים הצומחים בערבוביה לא הגיונית ומסודרת, יודע את תמצית הזן. כי למי שזורע ומצפה, יש את אורך הרוח ואת הסבלנות לדעת שהכל עומד במקומו הנכון.
לכל דבר יש סדר פנימי, וכל דבר יצמח בזמן שלו.
אני נובטת באביב. והגינה הקטנה שלי, שחלקה קרקע חומה מלאה בזרעים ישנים המצפים לנבוט, וחלקה שיחי עגבניות פרועות במיני צבעים, עלי תרד ותפוחי אדמה גדולים, הגינה הזאת היא המצפן שלי, השקט הפנימי, המרגיע המיידי.

בכל פעם שיש לי שעה פנויה ושקטה, בכל פעם שקשה לי לחכות או שדברים לא הולכים כמו רציתי, אני עומדת בגינה, חופרת קצת, משקה, זורעת עוד משהו. אחרי חצי שעה קרוב לאדמה הקווים מתיישרים ושמש אביב זורחת לי בבטן. הכל במקום שלו. הכל בקצב הנכון. הכל קורה כמו שהוא צריך לקרות.

כמו שאנחנו לא חופרים באדמה כדי לראות אם הזרעים שזרענו כבר נובטים, כך גם לחלומות שלנו יש לתת את הזמן לנבוט, ולא לשאול ולתהות למה הדברים לא קורים. אנחנו נוטים לחשוב שבזמן שהאדמה חומה וריקה כלום לא קורה. אבל זה לא נכון, כי מתחת לפני השטח הזרעים נבקעים ומתחילים להוציא שורשים, וכך קורה עם כל מה שאנחנו זורעים בחיינו. אנחנו צריכים לתת לזה להיות. ויום אחד נסובב את הראש והחלום הלא מושג הזה, הערפילי, פשוט יהיה שם. וכך הלאה והלאה, לעוד חלום ועוד אחד, זרעים שאנחנו זורעים ושיום אחד ינבטו,
מביאים איתם עוצמה שקטה של מי שמחכה בסבלנות וקוטף, בזמן הנכון, את הפירות.


גאלט הוא בין המנות שאני הכי אוהבת, כי הבצק שלו פריך עד נשבר בכל ביס, והתוך שלו ארומתי ומלא בכל טוב של אותה עונה. והכי חשוב, הוא לא מנסה להיות יפה ועדיין יש בו כל כך הרבה יופי.

גאלט עגבניות שרי, זוקיני ועשבי תיבול
שילוב של טימין ורוזמרין, פטה ועגבניות שרי צרובות הוא שילוב מנצח

לבצק
2 כוסות קמח כוסמין מלא
1/3 כוס שמן זית
1/4 כוס גבינה קשה מגורדת (מנצ'גו, פרמז'ן או אמנטל)
1/4 כפית מלח הימליה
2-3 כפות מים קרים

למילוי
כוס וחצי עגבניות שרי בכל הצבעים פרוסות לאורך ולפרוסות (גם וגם)
50 גר' פטה
חצי בצל סגול פרוס לפרוסות
1 זוקיני פרוס לפרוסות דקיקות (במקלף)
ענף אורגנו – רק העלים
כמה מחטי רוזמרין קצוצות קטן
קורט מלח הימליה

מחממים תנור ל-220 מעלות.
מערבבים את כל חומרי הבצק לכדי בצק מעט מתפורר. אם הוא ממש יבש הוסיפו עוד מים. כף בכל פעם.
מרדדים את הבצק לעלה דק (1/2 ס"מ) בין שני דפי נייר אפייה. מסירים את נייר האפייה העליון ומעבירים את הבצק עם נייר האפייה התחתון לתבנית.
מסדרים מעל שכבות של עגבניות, בצל וזוקיני, מפזרים מלח ועשבי תיבול. מפוררים פטה מעל.
מקפלים את שולי הבצק פנימה ומזלפים מעל הכל (כולל הבצק) מעט שמן זית.
אופים בתנור למשך חצי שעה עד שהעגבניות נאפות. מעבירים לגריל ואופים עוד חמש דקות להזהבה של הבצק וחריכה עדינה של הירקות. מגישים חם לצד סלט עלים ויוגורט חמצמץ.


קמח חדש ישן מופיע במדפים – קמח מחיטת אינקורן, חיטה עתיקה הנחשבת מזון על.
הקמח מתקתק ונעים לעבודה. המאפינס אגוזים שיצא מהתנור היה ריחני במיוחד ונחטף חם.
חיטת אינקורן היא החיטה הראשונה והעתיקה ביותר שידועה למדענים ונחשבת לחיטה הראשונה שידע האדם – חיטת הבר. היא נחשבת לחיטה הראשונה שתורבתה ע"י האדם. גרעינים של חיטת הבר, הזן הפראי, מתועדים לראשונה בסביבות שנת 7,500 לפני הספירה. עדויות לגידולים של אינקורן נמצאו באזורים ההרריים של דרום-מזרח טורקיה. האינקורן שונה מהחיטה המודרנית, ובדומה לחיטים העתיקות כאמר וכוסמין, היא מסווגת כ"חיטה מכוסה". חיטת האינקורן משגשגת באדמה שרוב סוגי החיטים אינם יכולים להתקיים עליה. למרות שחיטת איינקורן גדלה בשפע לפני אלפי שנים, היום הגידול מוגבל לאזורים מצומצמים – מרוקו, צרפת, טורקיה וחלק מרוסיה.

קמח אינקורן / הטחנות הגדולות של א"י

 

 

החיים הם בונבוניירה

סבתא שלי הצרפתיה ידעה לבחור את הדברים הכי טובים. היא היתה פריזאית אמיתית.
תמיד מאופרת, מבושמת, מטופחת, לבושה הכי הכי. יודעת הכל על תרבות ואומנות ובישול ואופנה.
היא נהגה לשלוח לנו חבילות בריח לבנדר ובפנים היינו מוצאים את כל נפלאות פריז ארוזים באריזות נייר מבושמות ומרשרשות. Read More

אילת

לקחת מטוס מחורף לקיץ. באמצע יום, עם מזוודה קטנה.
להביט על העננים מלמעלה. לעצום עיניים. לתת לשמיכה הלבנה והסמיכה הזו לנתק אותך.

לנחות בקיץ חמים ולהכנס למונית שתיקח אותך לאחד המלונות הרחוקים מהעיר. קרוב לטאבה, איפה שקו ההרים מתחבר למים.
לצנוח אחורה. לתת להכל להקיף אותך. לפנק, להרגיע. שלווה סטואית, עמוקה. שלווה מידית. Read More

אמזונה

האגדות מספרות כי לפני יותר מ-2,500 שנה נשבו רוחות קרב שהביאו איתן שמועות על נשים לוחמות רכובות על סוסים, נשים בהירות שיער, חסונות וגבוהות, יפהפיות ובהירות עיניים, שנלחמו בשדות הקרב והביסו צבאות של גברים. היוונים חרטו את דמותן על כדים עתיקים והסופרים היוונים סיפרו על אכזריותן, אומץ ליבן ויופיין יוצא הדופן. Read More

Hygga הוגה

דוח האושר העולמי לשנת 2016 קבע כי אזרחי דנמרק הם האנשים המאושרים ביותר בעולם, ומדובר במדינה השרויה בחורף כמעט תמידי. בשנה האחרונה נחשף העולם כולו לתרבות מעוררת קנאה של הדנים: ההוּגָה.
"הוגה" היא מילה דנית שהפכה לדרך חיים של ממש. היא מתארת אורח חיים המתענג על הדברים הקטנים והמנחמים בחיים. Read More

הלב

אני עומדת במטבח. יש כרובית יפה ומתחיל להיות קר בחוץ אז אני מחליטה להכין מרק. בימים האלו הלב שלי נתון במחשבות. אני חושבת על התפקיד הזה של להיות הלב של הבית.
אנחנו נוטים להרגיש אשמה בתקופות שהן לכאורה לא פרודוקטיביות. צמתים, סוף של עבודה, מן שומכלום שנמצא בהכל ועדיין היום מלא. ואיך זה שהעבודה הזו, הסוחטת ביותר, המתישה והמתגמלת ביותר של להיות אמא, לא נחשבת עבודה בכלל.

איך זה שכל הדברים הקטנים – הכביסה, לגזור להם ציפורניים, לבדוק אוזניים, להחליף ארון מקיץ לחורף, להתעורר בלילה מבכי וחום, לנקות שלוליות של גמילה מהשטיח עוד פעם ועוד פעם, לבשל אוכל חם ומזין. איך כל אלו לא נספרים בעולם שלנו בכלל. נשים עושות מאמצי על להיות גם אמא וגם עובדת מצטיינת, פרודוקטיבית, להביא משכורת נאה הביתה, כזו ששווה למשכורת של המפרנס השני, אחרת כל המערך העדין הזה בשנייה נוטה על צדו, והמפרנס הופך להיות החשוב, זה שבלעדיו לא יכול להתקיים כלום.

יש נטייה כזו בעולם שלנו לא להחשיב את המשרה הזו, התובענית מכולן, זו שבה הפסקת קפה קורית לא כל יום בארבע עם החבר'ה במשרד, אלא שנתייים אחרי שהם נולדים כי למי יש רגע לשבת בכלל. זו שבה את נראית מהוהה ומחוקה יותר ימים משאת לא. ויזואלית, יש בזה משהו מנמיך, משהו נחות. והלחץ השקט לממש את עצמך לא רק כאמא, לעשות משהו, להביא כסף, להיות בין אנשים נורמלים שהם לא האמהות בקוקו וטרנינג. בתקופות שבהן הייתי רק אמא תמיד הרגשתי אשמה שאני לא כל הדברים האחרים. פרודוקטיבית, משיגה, פורה, יוצרת, דוחפת, יוזמת.

באנגליה שבע מתוך עשר נשים עושות מאמצי על להיות האישה המושלמת. שמונים אחוז לא מרגישות טוב עם עצמן. זה קורה בכל העולם. חברת SANCTUARY SPA לקחה על עצמה את המשימה לגרום לנשים להירגע, לנשום ולשחרר. והם יצרו סרטון מופלא, סרטון חובה לכל אישה על הצורך פשוט להיות. ולהיות גאה בזה. אחרי שתראו אותו תרגישו איך נוזלות לכם דמעות של תודה ואתן מתחילות לנשום שוב. ובעיני, הוא מיועד גם לאלו שאינם בבית וחוזרים מאוחר.

סוף סוף בחיים שלי הגעתי למקום שבו יש תקופות, לפעמים ארוכות, שבהן אני רק מקפלת, שוטפת, דואגת ומבשלת. אני רק מחבקת ושרה שירים ועושה אמבטיות. ואני לא שום דבר אחר. אפילו לא בקצת. ואני שמחה בהן. אני רגועה. אני לא מרגישה אשמה ולא פחות ולא חסרת אמביציה ובטח שלא עצלנית.
נכון, זה דורש תמיכה מפרנסת ויש ימים שזה נפיץ מאוד, המעמד הזה, במיוחד בחודש שיש פתאום המון הוצאות ועול הפרנסה נופל על צד אחד.

אבל הבחירה בלהיות אמא ולהיות שם היא בחירה גם לעמוד מול הגלים האלו, ולדעת, שאחרי תקופה כזאת גם בי יתעורר הצורך להיות משהו מלבד אמא. ואז הכל קורה שוב, פגישות ויצירה וכסף וקצת פחות להיות בבית ואוכל שהקפאתי וחיממתי וגעגוע דחוף לחבק, להרים, לנשק.

ואני רוצה רגע להעניק את הכתר הזה ללב הפועם של הבית, לאמהות שדואגות שהכל יתגלגל – מכובס, נקי, נעים וטעים. שהילדים יהיו רגועים ושמחים ושמורים. אני רוצה לתת להן את הכבוד, את הגאווה, את היופי בבחירה הקשה הזו.

הכרובית נצלית בתנור והיא זהובה וקורנת. בחוץ מתחילה רוח ואני אוספת את הסווטשירטים שהקטנות לא יתקררו למטה. אני טוחנת את הכרובית הצלויה ומוסיפה ירוקים מהאדנית שלי וריח טוב וכבד מתפשט בבית. כשנחזור יהיה לנו מרק חם. וזה הכל עכשיו. זה הכל. וזה כל העולם.



מרק כרובית קטיפתי

1 כרובית בינונית
2 תפוחי אדמה
1 ראש שום
1/4 כוס שמן זית
מלח גס
2 כוסות חלב
1/4 כוס גבינת אמנטל / גרוייר / מנצ'גו מגורדת
חופן עירית קצוצה ועלי אורגנו טריים קצוצים

מפרקים את הכרובית לפרחים, קולפים תפוח אדמה וחותכים לפרוסות.
מעבירים לקערה גדולה יחד עם ראש השום ומוסיפים שמן זית ומלח גס. מערבבים היטב בידיים. מפזרים על תבנית עם נייר אפיה. אופים בתנור על 240 מעלות עד שהכרובית זהובה ותפוחי האדמה רכים, כ-30-40 דקות.

מעבירים לסיר, מוסיפים 2 כוסות חלב, טוחנים בבלנדר סטיק את הירקות עם החלב למרק חלק וסמיך. אם הוא סמיך מדי מוסיפים מים עד לסמיכות הרצויה. מוסיפים מלח, פלפל שחור וגבינה מגורדת. מבשלים על אש בינונית כרבע שעה עד לאיחוד כל הטעמים. מגישים עם עירית ואורגנו קצוצים.



הגיע הסתיו וזה הזמן להכין בבית חמאות אגוזים וגרעינים מכל הסוגים

בסתיו המטבח שלי מלא צנצנות של חמאות כאלו, וחוץ מלמרוח אותן בסנדביץ' לילדים אני אוהבת להכין מהן רטבים ומאפים ולהוסיף כף לפנקייקים ודייסות.

הכנת חמאות בבית קלה מאוד והיתרון הגדול הוא שהן יעלו לכם רבע ממה שתקנו בחנות ויתנו למשפחה שלכם המון בריאות. לחמאת בוטנים ולחמאות בכלל יצא שם רע ובצדק כי המוצרים התעשייתיים עתירים בסוכר ובשומן רווי. במה שתכינו בבית, לעומת זאת, יש הרכב מנצח של פחמימה מורכבת, חלבון ושומן איכותי. בדיוק כמו בשמן זית, גם בחמאת בוטנים יש חומצות שומן איכותיות ברמה גבוהה, ושפע של נוגדי חמצון.
בזרעי דלעת תמצאו הכל ויותר – מגנזיום, זרחן, ברזל, נחושת, אבץ וויטמין K. יש בזרעים אלו כ-30% חלבון, וחשוב מזה – זרעי דלעת תורמים לפריון וישמרו על הילדים שלכם מהידבקויות בתולעי מעיים.

חמאת בוטנים

200 גר' בוטנים קלופים יעלו לכם כ-6 ש"ח ויתנו לכם צנצנת גדולה של חמאת בוטנים ממכרת. אפשר להכין גם עם בוטנים טבעיים בקליפתם, החמאה תצא יותר אגוזית בטעמה.

2 כוסות בוטנים קלופים טבעיים
1/4 כפית מלח אטלנטי
1 כפית דבש

מחממים תנור ל-180 מעלות.
מפזרים בוטנים על גבי נייר אפיה ואופים כרבע שעה או עד שריח של בוטנים מתפשט והם בצבע זהוב עמוק.
מעבירים מיד למעבד מזון וטוחנים עד לקבלת ממרח חלק, בין 15-20 דקות. שומרים בצנצנת זכוכית אטומה במקום קריר ויבש.

חמאת זרעי דלעת

200 גר' זרעי דלעת יעלו כ-10 ש"ח ויתנו צנצנת של חמאה דחוסה גולמית שנפתחת כמו טחינה לרטבים קטיפתיים במיוחד.

2 כוסות זרעי דלעת קלופים טבעיים
1/4 כפית מלח אטלנטי
1 כפית דבש

טוחנים במעבד מזון עד לקבל בצק רך, בין 15-20 דקות. שומרים בצנצנת זכוכית אטומה במקום קריר ויבש.
אפשר להוסיף שמן זית עד שהוא נפתח למרקם הדומה לטחינה.

 

 

קל

מכירים את אלו שהכל הולך להם קל?
למצוא דירה? אין בעיה, מוצאים תוך שלושה ימים. חניה בשוק לוינסקי ביום שישי בצהרים? הופ, הנה אחת ממש גדולה. להחליט על חופשה? חמש דקות ושני קליקים במחשב. המקרר ריק וצריך ללכת לסופר? שהשליח יזיע.

החופש הגדול היה ללא ספק מוקדש השנה לתהייה בסוגיה הזאת. יש אנשים שהולך להם קל. Read More

להיות היידי

יש דברים פשוטים כמו לחם וחלב, שצריכים להישאר תמיד כך. פשוטים. נגישים לכל.
הקטנה שלי רוצה חלב. כל הזמן. היא פותחת לבד את המקרר ומוציאה בשתי ידיים קטנות קרטון חלב שגודלו חצי ממנה. היא גומעת מהכוס שלה חלב ודורשת עוד. Read More

עור

העור של הבנות שלי קטיפתי וחלק כמו קליפה של מישמש בתחילת הקיץ.
לבן וחלבי, העור שלהן מתרפק סביבי בקפלי ילדות מתוקים ואני נושמת אותו עמוק.
כפות רגליים חלקות, יוצאות לאט לאט מגבולות גודל כף היד שלי. הן גדלות כל כך מהר.
שום קמט, שום כתם. העור הוא ספר חלק שעדיין לא נכתבו בו קורות חייהן. Read More

מאפי הקינמון של אמירים

אם מזדמנים לכם יומיים פנויים, סעו לאמירים.
עכשיו, רגע לפני פסח העמוס לעייפה במטיילים ובנחלים מלאים באשפה, רגע לפני שכל צימר עולה כמו חופשה לשבוע בברצלונה, רגע לפני שהאביב הקצר מתחלף לקיץ במהירות מסנוורת, עכשיו, כשהכל פורח. Read More

ליהנות

אני הולכת בפארק. הבוקר קפוא והכל ירוק. בחלק הזה של הפארק כמעט ואין אנשים אז אין לי בעיה לעשות פרצופים מוזרים עם הפנים שלי. קר אבל הירוק מרגיע. מלא מלא עשבים של אביב, רכים וחדשים. החוביזה צומחת בכל מקום. Read More

מי תהום

״סופות מתוכי ומחוץ
מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת
וחזרת עייפה ושותקת״

אביתר בנאי

בלילות החורף הקפואים החושך נהיה סמיך יותר, השמיכה עוטפת בחום עמוק וחלומות גדולים באים וסוחפים אותי. אנשים שלא ראיתי שנים עולים וצפים בחלומות עמוסים וחיים, כאילו נפגשנו רק אתמול. Read More

עוגן

"כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את."

בואי אמא / לאה נאור

הילדה הקטנה שלי בת 4. היא יושבת על כסא היומולדת שלה עם חצאית נצנצים וכתר על הראש. מסביב בלונים וילדות קטנות ובמבה ומוסיקה. היא חיוורת ומשתעלת אבל שמחה להיות כבר גדולה. הנרות מנצנצים על העוגה והיא עוצמת עיניים ברצינות ומבקשת משאלה. מה היא מבקשת? Read More